קטיפנית אמריקנית (Melanitta americana) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

קבוצת הקטיפנית השחורה היא קבוצת הקטיפניות היחידה הקוראת באופן ממשי בים, וכאן הדבר מועיל. הזכר משמיע שריקה צלולה הנישאת למרחק. אצל הקטיפנית השחורה זהו pyoo קצר ועמום; אצל הקטיפנית האמריקנית הצליל נמשך זמן רב בהרבה, רועד מעט ונוגה, יותר koo-lee הנמשך כמה שניות. ההבדל באורך אמין והביא לאיתור כמה עופות באיים הבריטיים: נשמעו תחילה ברפסודה שורקת, ואחר כך אותרו בטלסקופ. מחוץ לתקופת התצוגה, ממרץ עד מאי, שתיהן שותקות ברובן.

האזנה: שירהXC1014359

הקלטה: Stanislas Wroza — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

זהה לקטיפנית השחורה בגודל ובמבנה: קטיפנית דחוסה, כהה כולה, עם זנב מחודד וללא לבן בכנף. זכר בוגר: שחור מבריק, עם כל בסיס המקור הנפוח צהוב עז עד כתום, כגוש צהוב גדול על המקור; הצהוב מגיע לאחור עד הנוצות ועוטף את ראש הנפיחות וצדדיה, ושאר המקור שחור. הנקבה חומה כהה עם לחי וגרון בהירים התחומים בחדות מול כיפה כהה ומקור אפור, בדיוק כמו אצל הקטיפנית השחורה. לזכרים בחורף הראשון כמעט אין צהוב, והם רוכשים אותו במהלך השנה הקלנדרית השנייה.

מינים דומים

הכול תלוי בקטיפנית השחורה. אצל זכר הקטיפנית השחורה הגבשושית בבסיס המקור שחורה והצהוב מוגבל לרצועה צרה לאורך רכס המקור סביב הנחיריים ומאחוריהם; אצל הקטיפנית האמריקנית כל הנפיחות צהובה או כתומה ועוטפת את הצדדים, מה שגורם לבסיס המקור להיראות מלא ובולבוסי יותר. לקטיפנית האמריקנית גם ראש עגול יותר בממוצע, עם מצח תלול ועורף מלא יותר, אך הבדלים אלה חופפים ולעולם אינם מכריעים לבדם. זכרים בוגרים ניתנים לזיהוי, גם ממרחק, כל עוד העוף מחזיק את ראשו בפרופיל. זכרים בשנה הקלנדרית השנייה אינם אמינים: משטח מקור חציו צהוב וחציו כהה מתאים באותה מידה לקטיפנית שחורה צעירה. נקבות ועופות בשנה הראשונה אינם ניתנים להבחנה בשטח ונשארים ללא זיהוי; אף סימן שהוצע אינו עומד במבחן.

בית גידול

ימי חוף רדודים מעל שרטוני רכיכות, תמיד בתוך רפסודות של קטיפניות שחורות ולכן בדרך כלל בטווח קילומטרים ספורים מהחוף. גם בזרמי גאות בפתחי מפרצים ומול ראשי מזחים. מקננת לצד אגמים ובריכות טונדרה באלסקה ובמזרח סיביר; באירופה היא נראית רק בים.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקננת באלסקה, בצפון-מזרח סיביר ובצפון-מזרח צפון אמריקה וחורפת בשני חופי צפון אמריקה. בתחום המפה נדירה ממשית, שמרכזה באיים הבריטיים; רוב התצפיות נוגעות לזכרים החוזרים לאותו קטע חוף שנה אחר שנה – לנפיירפכן, בלקדוג ומורקאר בחוף אברדינשייר, מפרץ לונן, חוף נורתמברלנד. בחוף הדרומי של הים הצפוני תצפיות בודדות בין אוקטובר לדצמבר, ביניהן הראשונה לאירופה, משנת 1954 ואילך, ומאז 2021 זכר חוזר נוסף; בחופי קנטבריה וגליסיה כמה תצפיות בין אוקטובר למרץ.

איך ומתי לחפש

יש לבחור כף או מזח שבו מתקבצות בסוף הקיץ ובסתיו רפסודות גדולות של קטיפניות שחורות בחלפת נוצות, ולסרוק אותן ביסודיות בטלסקופ בים שקט לחלוטין. יש לחפש צהוב ולא שחור: כל זכר המסובב את ראשו חושף לשבריר שנייה את בסיס המקור. בערב ללא רוח במרץ או באפריל כדאי להאזין קודם, ושריקה הנמשכת בבירור יותר מכל שאר המקהלה היא הסימן לסרוק את אותה פינה של הרפסודה.

מצב שימור

קרוב לסיכון ברמה העולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: קרוב לסיכון). המספרים באלסקה ובצפון-מזרח צפון אמריקה ירדו בחדות בתוך עשורים ספורים, והסיבות אינן מובנות היטב. לכידה אגבית ברשתות עמידה, זיהום נפט, ציד לאורך נתיבי הנדידה ושינויים בשרטוני הרכיכות הוצעו כולם. מכיוון שהעופות מתרכזים ברפסודות צפופות במספר מוגבל של אתרים, כל אירוע בודד ניכר מיד בסך הכול.

שם מדעי

Melanitta americana | (Swainson, 1832)

Swainson תיאר את המין ב־1832 בשם Oidemia americana; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Melanitta הוגדר ב־1822 על ידי Boie. Melanitta ביוונית, מ-melas 'שחור' ו-netta 'ברווז'. americana בלטינית 'אמריקני', על שם תחום הקינון בצפון אמריקה ובמזרח סיביר. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־מפרץ הדסון.