סבכון פסיםסִבְכוֹן פַּסִּים | Setophaga striata

קול

השיר הוא סדרה של שמונה עד עשרים צלילי tsit דקים וזהים באותו גובה, המתגברים ואחר כך דועכים, ובסביבות תשעה קילוהרץ הוא מהצלילים הגבוהים ביותר שציפור משמיעה; מי שאינו שומע עוד את המלכילונים אינו שומע גם שיר זה. הוא אינו שר בסתיו. הקריאה היא chip קצר, חד ומתכתי מעט, ובתעופה zeet דק ועולה. הנודדים שותקים: הם תשושים, ניזונים ללא הפסקה, וכמעט תמיד נראים לפני שהם נשמעים.

זיהוי

האיור הרגיל במדריכים מטעה כאן: הכיפה השחורה, הלחי הלבנה ופס השפם השחור שייכים לזכר באביב, ולבוש זה כמעט אינו נראה כאן. הציפור הנצפית זיתית עד ירוקה-אפורה מלמעלה, עם פסים כהים דקים על הגב העליון והכיפה, ושני פסי כנף לבנים ונקיים. הצד התחתון לבנבן עם גוון צהוב לרוחב החזה והצדדים, ועליו הסימן החשוב: פסים כהים חלשים וצרים לאורך צדי החזה והצדדים, לעתים לא יותר מכמה קווי עיפרון. מכסות הזנב התחתונות לבנות לגמרי וארוכות. הסימן השני נמצא למטה: הרגליים בהירות, בצבע קש עד ורדרד, וכפות הרגליים לעתים קרובות כתומות-צהובות בוהקות — אצל כמעט כל סבכון אמריקני אחר הרגליים כהות. נוסף על כך מקור קצר, דק ומחודד, פס גבה בהיר חלש וקצה כנף ארוך, הגורם לזנב להיראות קצר.

מינים דומים

במבט ראשון צופה אירופי חושב על עלווית: אותו גודל, אותו גוון ירקרק, אותה התנהגות גבוה בעלווה. שני דברים שוללים זאת — שני פסי הכנף הלבנים והחדים, והפסים הדקים על הגב העליון ועל הצדדים, שאף Phylloscopus אינו מראה בצורה זו. בין הסבכונים האמריקניים יש שני מינים קשים. הראשון לובש אותה נוצת סתיו ירוקה עם פסי כנף, אך ללא פסים בצדדים כלל, עם גוון חולי-חמים לרוחב החזה והצדדים, מכסות זנב תחתונות חוליות ולא לבנות, ורגליים כהות: זהו הסבכון ערמוני-החזה, שמספר תיעודיו בצד זה קטן מאוד. השני הוא סבכון האורנים, עם גב ללא פסים, זנב ארוך יותר ושוב רגליים כהות. בקיצור: מכסות זנב תחתונות לבנות, פסים בצדדים ורגליים בהירות יחד מצביעים על מין זה. צבע הרגליים עלול להיראות כהה מול האור; יש לבדוק את כפות הרגליים כשהציפור על ענף.

בית גידול

כאן הכוונה לכל מחסה העומד מיד מאחורי קו הגלים: משוכת גינה, קיר מכוסה קיסוס, קבוצת אדרים ליד חווה, אשל, או סוללת פטל צפופה בכפר חוף. הציפור מחפשת מזון לאט בגובה נמוך עד בינוני, ולוקטת לאורך זרדים ופטוטרות, ומאפשרת להתקרב אליה עד חצי מטר — דבר המפתיע בהתחשב בנדירותה, אך אינו אלא תוצאה של רעב. באזורי הקינון זוהי ציפור של מחטניים נמוכים וצפופים בשולי קו העצים ושל התחדשות אשוחית; בחורף היא חיה בחופת היער בצפון דרום אמריקה.

תפוצה ונדידה

מקנן מאלסקה לרוחב קנדה הבוריאלית עד ניופאונדלנד וניו אינגלנד, וחורף באמזוניה ובצפון דרום אמריקה. בתחום המפה הוא נודד תועה, אך הסבכון האמריקני המדווח ביותר בצד זה. רוב התיעודים מהאיים הבריטיים, עם איי סילי הרחק בראש, ואחריהם קורנוול ודרום-מערב אירלנד, כמעט כולם באוקטובר. המספרים הגדולים נמצאים עם זאת מעט מעבר לקצה המפה, בקורבו ובפלורס שבמערב האיים האזוריים, שם המין נצפה כמעט בכל אוקטובר ושם סתיו טוב עשוי להחזיק כמה פרטים בבת אחת. יש תיעודים גם מאיסלנד.

איך ומתי לחפש

באוקטובר, יומיים עד ארבעה ימים אחרי ששקע עמוק נע במהירות מניופאונדלנד לאיים הבריטיים, יש לסרוק את הגינות והמשוכות של כפר חוף באיי סילי, בקורנוול או במערב קורק. יש לחפש נמוך ולאט, ולהתייחס לכל ציפור ירקרקה דמוית עלווית כחשודה עד שנראו פסי הכנף. אחר כך יש לבדוק בסדר זה: מכסות הזנב התחתונות (לבנות או חוליות), הצדדים (מפוספסים או לא), הרגליים (בהירות או כהות). יש לצלם בעיקר את הרגליים ואת מכסות הזנב התחתונות, כי זה בדיוק מה שוועדת הנדירים מבקשת לראות. לתצפית כמעט ודאית במין, מתאימה המחצית הראשונה של אוקטובר בקורבו.

מצב שימור

קרוב לסיכון ברמה העולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: קרוב לסיכון); הרשימה האדומה אינה מסווגת אותו עוד כבטוח. האוכלוסייה עדיין מונה עשרות מיליונים, אך הספירות מראות ירידה של עשרות רבות של אחוזים מאז שנות ה-70, כנראה בקשר לכריתה ולהתייבשות ביער הבוריאלי, לאובדן יער באמזונס שבו הוא חורף ולאבדות במעבר הימי הארוך. לאזור המדריך הוא נודד תועה ולא יותר. שאלת המוצא כמעט אינה עולה: סבכונים אמריקניים אינם נסחרים כציפורי כלוב, וההגעות חופפות כה בדיוק לשקעים אטלנטיים מהירים, שציפור שהגיעה בכוחות עצמה היא ההסבר הרגיל. ציפורים תשושות עוברות לעתים חלק מהמרחק על סיפון ספינה, והדבר נשקל כאשר תיעוד חורג מחלון הזמן הרגיל.

שם מדעי

Setophaga striata | (Forster, 1772)

Forster תיאר את המין ב־1772 בשם Muscicapa striata; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Setophaga הוגדר ב־1827 על ידי Swainson. Setophaga ביוונית, מ-sēs, sētos 'עש' ו--phagos '-אוכל': 'אוכל עשים'. striata בלטינית 'מפוספס', על שם דגם הפסים בנוצות. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־פורט סוורן, מפרץ הדסון.