עפרוני ענקעֶפְרוֹנִי עֲנָק | Melanocorypha calandra

קול

השיר הוא זרם חזק, מהיר ומצלצל של מוטיבים חורקים ושרוקים, צפוף וקשה יותר משל זרעית השדה ומשולב בחיקויים: שליו נודד, כרוון מצוי, קיווית מצויצת, שרקרק מצוי ואפילו פעמוני כבשים מופיעים בו. הוא שר בתעופת שיר רחבה ואיטית במשקי כנף מכוונים ומנופפים, או מרגב, מאבן או מתיל. הקריאה היא chirrrp יבש, מתגלגל ואנפפי או klitra קשה, הנישא על פני המישור ברגע שלהקה ממריאה. השירה מתחילה בסוף ינואר ונמשכת עד יוני.

זיהוי

גדול וכבד-מבנה, עם ראש גדול, זנב קצר ומקור בהיר ועבה שרכסו מעוקל בבירור. כתם שחור בולט נמצא בכל צד של הצוואר התחתון, אצל זכרים מבוגרים רחב עד כדי שהוא יוצר כמעט חצי צווארון; מעליו גרון לבן, פס גבה בהיר ופס רסן כהה. החלק העליון חום עם דגם קשקשי גס, החזה חום-צהבהב עם פסים מטושטשים, הבטן לבנה. התצפית המכרעת היא בתעופה: כנפיים רחבות ומשולשות עם כנף תחתונה שחורה-פיחית ושפה אחורית לבנה רחבה, וצדי זנב לבנים. התעופה כבדה וכמעט דמוית זרזיר, שונה לגמרי מהרפרוף המהוסס של זרעית השדה.

מינים דומים

הבלבול החשוב הוא עם עפרוני הפסגות – ראו את דף המין שלו, שבו אותו הבדל מוצג מהצד השני. למין זה אין כל שפה אחורית לבנה בכנף, הכנף התחתונה שלו אפרפרה ולא שחורה-פיחית, והזנב כהה עם קצוות לבנים צרים במקום צדדים לבנים; פס הגבה שלו חד יותר ומתרחב מאחורי העין. עפרוני ענק ללא שפה אחורית לבנה אינו קיים, ולכן הסימן הזה מכריע. זרעית השדה קטנה וקלה בהרבה, דקת-מקור, עם נוצות זנב חיצוניות לבנות וללא כתם צוואר שחור. העפרונן קצר-האצבעות והעפרונן הגמדי שוקלים בקושי רבע ממנו, ולכל היותר יש להם כתם כהה קטן בצד הצוואר.

בית גידול

שטח פתוח, יבש, חסר עצים ורחב-היקף: דגני חורף שאינם מושקים, שטחים מובראים, שדות ברקנים ושדות שלף, ערבה-מדומה אבנית, ומזרחה יותר באזור גם ערבה מלוחה סביב אגמים בפנים הארץ. הוא מופיע בשטחים פתוחים נרחבים ונעדר משדות קטנים ומקוטעים. הקן הוא גומה בקרקע מתחת לגבשושית דגן או לשיח נמוך, והציפור ניזונה בהליכה בין הגבעולים.

תפוצה ונדידה

ממערב חצי האי האיברי והמגרב מזרחה דרך אזור הים התיכון, הבלקן, אנטוליה והמזרח התיכון ועד מרכז אסיה. בחצי האי האיברי נמצא החלק הגדול ביותר בהרבה של האוכלוסייה האירופית, המרוכז באקסטרמדורה, בקסטיליה, באראגון ובלה מנצ'ה; הוא מקנן גם בסרדיניה ובסיציליה, בדרום חצי האי האפניני ובבלקן, עם שארית קטנה באזור הקרו שבפרובנס. בצפון אפריקה יש מספרים טובים בכל המגרב. בצפון-מערב אירופה, כולל האיים הבריטיים, הוא נודד תועה נדיר, בעיקר באביב באיים ובכפים.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

באפריל, לנסוע בזריחה בדרך חקלאית דרך הסקאנו האיברי ולכבות את המנוע: עפרוני ענק שר מרחף כמעט מעל כל שדה, והם נשמעים הרבה לפני שהם נראים. אחר כך למצוא להקה על הקרקע ולחכות עד שהיא ממריאה – רק אז נראית הכנף התחתונה השחורה עם השפה האחורית הלבנה, וזה הסימן המכריע. בחורף הם יושבים בלהקות צפופות של מאות בשדות שלף ולאורך דרכי עפר.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), אך בירידה מהירה באירופה. בחצי האי האיברי איבד המין עשרות אחוזים מאז סוף שנות ה-90 בשל המעבר מדגנים בעל לגידולים מושקים, התפשטות מטעי זיתים ושקדים אינטנסיביים, השמטת ההוברה ממחזור הגידולים וקציר ממוכן מוקדם ההורס קנים. באזור הקרו נותרו רק זוגות ספורים, והוא מידלדל גם בחצי האי האפניני ובדרום הבלקן. המין תלוי בסקאנו אקסטנסיבי: הוברה במחזור הגידולים, קציר מאוחר, ללא השקיה וללא ייעור המישור.

שם מדעי

Melanocorypha calandra | (Linnaeus, 1766)

Linnaeus תיאר את המין ב־1766 בשם Alauda calandra; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Melanocorypha הוגדר ב־1828 על ידי Boie. Melanocorypha ביוונית, מ-melas 'שחור' ו-koruphos, עוף של הסופרים הקלאסיים שכבר לא ניתן לזהותו, שכאן הוחלף בטעות ב-korudos 'עפרוני'. calandra נגזר דרך הלטינית של ימי הביניים מהיוונית kalandros, שמו של עפרוני זה. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־הפירנאים.