חופמי אסיה (Anarhynchus asiaticus) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

קול

chip קצר וחד, המושמע בדרך כלל בתעופה, ולעתים chu-eet ממושך יותר. באזורי הקינון הוא משמיע צליל ראווה רך ומתגלגל שכמעט אינו נישא למרחק. נודדים תועים בצפון-מערב אירופה שותקים למעשה, ולכן הקול מסייע רק לעתים רחוקות בזיהוי.

האזנה: קריאהXC399779

הקלטה: Stephanie Dolrenry — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

גדול מעט מחופמי הצווארון אך דק יותר באופן ברור, ארוך-רגליים וארוך-כנפיים יותר, עם בליטה ארוכה של האברות הראשוניות מעבר לזנב. המקור קצר, דק ושחור, הראש מעוגל והמצח תלול. זכר בנוצת רבייה: פנים וגרון לבנים, פס גבה לבן רחב, פס עין כהה וכיפה חומה-אפורה, ורצועת חזה ערמונית רחבה המופרדת מהבטן הלבנה בשוליים תחתונים שחורים צרים. לנקבות ולציפורים בנוצת חורף רצועת חזה חומה-אפורה ללא ערמוני. הרגליים חומות-צהבהבות עד בגוון אוכרה עמום.

מינים דומים

הבעיה העיקרית היא החופמי המזרחי. הוא גדול וארוך-רגליים יותר, עומד זקוף יותר, צווארו ארוך יותר וראשו כמעט כולו לבן, דמוי ראש שחף, ללא פס עין כהה, והשוליים השחורים בתחתית החזה רחבים ולא דקים. לחופמי אסיה מקור קצר ודק יותר ורגליים חומות-צהבהבות; לחופמי המזרחי רגליים ארוכות יותר, בגוון אוכרה בהיר עד בשרי. בתעופה הכנף התחתונה מכריעה: בהירה עם בתי שחי לבנים בחופמי אסיה, חומה-כהה אחידה בחופמי המזרחי. פס הכנף צר אך נראה בחופמי אסיה, בעיקר לרוחב האברות הראשוניות, ולמעשה חסר בחופמי המזרחי; לאף אחד מהם אין צדי זנב לבנים. לעומת חופמי החוף יש לשים לב למקור הקצר והדק, לרגליים הצהבהבות ולא האפורות-ירקרקות ולפס הכנף הצר בהרבה. את צורת המקור ואת צבע הרגליים ניתן לשפוט רק בציפור נחה ממרחק קצר ובתאורה טובה; בתי השחי ופס הכנף מחייבים שהציפור תעוף, ונודד תועה בלהקת חופזים זהובים עשוי לעשות זאת פעם אחת בלבד.

בית גידול

מקנן בערבה יבשה וחשופה ובמדבר-למחצה חרסיתי עם לענה סביב הים הכספי, בדרך כלל במרחק כמה קילומטרים ממקור מי השתייה הקרוב. חורף בשטחי עשב יבשים, במישורי הצפה שהתייבשו, בדיונות חוף ובשטחים מעובדים במזרח אפריקה ובדרומה. באירופה נודדים תועים מחפשים קרקע מאותו סוג: ביצות מלח, מרעה שנרעה נמוך, שדות חרושים ומשטחים מלוחים מתייבשים, וכמעט אף פעם לא את קו המים עצמו.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקנן בערבות הכספיות ובמרכז אסיה ועד חלקים מהרמה האיראנית, בנתיב נדידה החוצה את חצי האי ערב ואת ים סוף אל מזרח אפריקה ומגיע דרומה עד הזמבזי. במערב אירופה הוא נודד תועה נדיר מאוד.

חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

ההזדמנות היא בסתיו ובתחילת החורף, בסריקה שיטתית של להקות גדולות של חופזים זהובים וקיוויות מצויצות בשדות חשופים ובביצות מלח, במיוחד בזילנד, באיי הוואדן ובצפון חרונינגן. חפשו חופמי דק וגבוה-רגליים השומר על שולי הלהקה ומחפש מזון בריצות קצרות. לתצפית ודאית במין סעו במאי לערבת טאוקום שמדרום לאגם בלחש, שם עומדים זוגות לצד דרכי החול.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), אך אזורי הקינון נתונים ללחץ מהסבת ערבה לשטחי עיבוד, מרעייה כבדה סביב נקודות מים ומהתייבשות אגמי המלח של מרכז אסיה. המין נודד בחזית צרה ומתרכז באתרים מעטים בדרך, ולכן הוא רגיש לשינויים בשימושי הקרקע לאורך ים סוף. כל החופמים הנזכרים כאן, מחופמי אסיה ועד חופמי החוף והחופמי המזרחי, מסווגים מאז 2023 בסוג Anarhynchus במקום Charadrius; מדריכים ישנים עדיין מציינים מין זה כ-Charadrius asiaticus.

שם מדעי

Anarhynchus asiaticus | (Pallas, 1773) (GBIF: Charadrius asiaticus)

Pallas תיאר את המין ב־1773 בשם Charadrius asiaticus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Anarhynchus הוגדר ב־1832 על ידי Quoy & Gaimard. Anarhynchus ביוונית, מ-ana- 'לאחור' ו-rhunkhos 'מקור', על שם המקור המעוקם הצידה של חופמי עקום-המקור, מין הטיפוס של הסוג. asiaticus היא בלטינית 'אסייתי', על שם אזורי הקינון בערבות מרכז אסיה. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־אגמי המלח של ערבות מרכז אסיה.