בולבול אפריקניבּוּלְבּוּל אַפְרִיקָנִי | Pycnonotus barbatus

קול

השיר הוא רצף קצר, חזק ונוזלי של שמונה עד עשרה צלילי שריקה, באורך כשתי שניות ומתגלגל מעט; מתועתק באופן מסורתי כ-doctor-quick, doctor-quick. מאור ראשון זה הקול הראשון הנשמע בגינה צפון-אפריקנית. קריאת הקשר היא chip-chip-chip חד וחודר, ההופך ל-tchrr צרוד בעת אזעקה. נשמע כל השנה, בעיקר מפברואר עד יוני.

זיהוי

דק, עם ראש גדול למדי וזנב ארוך וישר המאריך את הצללית – בגודל זרזיר בערך, אך ארוך בהרבה מאחור. הראש חום-פיחי עד שחרחר ויורד אל מתחת לעין ועל הגרון; הברדס הכהה הזה מובחן בחדות מהגב והכנפיים החומים העמומים. החלק התחתון לבן-אפרפר עכור, כהה מעט לרוחב החזה; מכסות הזנב התחתונות לבנות בציפורים צפון-אפריקניות וצהובות בתת-המינים של הסאהל ומזרח אפריקה. המקור דק, שחור ומעוקל מעט, עם זיפים נוקשים בבסיסו. הזוויגים דומים; הצעירים עמומים יותר, עם ברדס חום יותר ושולי נוצות חלודיים בכנף. כשהציפור נרגשת היא מרימה את נוצות הכיפה כך שהראש נראה לרגע מחודד, אך אין לה ציצית של ממש.

מינים דומים

במגרב ובדרום חצי האי האיברי אין מין של ממש שעמו אפשר להתבלבל: ציפור בגודל זרזיר, חומה אחידה, כהת-ראש וארוכת-זנב, המדלגת נמוך בתוך שיח, היא כאן בולבול אפריקני. כצללית על רקע השמיים הוא מזכיר נקבת שחרור, אך השחרור חסון יותר, בעל מקור צהוב או קרני, ומחפש מזון בדילוגים על הקרקע ולא בתוך שיח. מהנילוס וסיני מזרחה התמונה משתנה: הבולבול הממושקף תופס את מקומו, עם ראש שחור יותר, טבעת עין לבנה ומכסות זנב תחתונות צהובות עזות. לבולבול אדום-השפם החי בחופשיות בוולנסיה תמיד ציצית שחורה מחודדת, כתם לחי אדום ומכסות זנב תחתונות אדומות, והוא לעולם אינו חום אחיד.

בית גידול

כמעט כל מקום עם שיחים או עצים שאין בו חופה סגורה: גינות ופארקים, שטחי מלונות, מטעים, מטעי זית וארגן, סבך הרדוף לאורך אפיקים יבשים, מקיס, גינות ירק ונאות מדבר. נמנע באותה מידה מיער סגור וממדבר פתוח. כשלושה רבעים מתזונתו הם פירות – תאנים, תמרים, תותים, זיתים, פירות זית בר – ולצדם פרחים, צוף וחרקים, ולכן הוא מהמפיצים החשובים ביותר של זרעים במגרב. הקן הוא ספל רופף בהסתעפות של שיח או עץ נמוך, בגובה מטר עד כמה מטרים.

תפוצה ונדידה

כל צפון אפריקה, מהמגרב והסהרה המערבית מזרחה עד עמק הנילוס, ומשם בתת-מינים אחרים על פני הסאהל ומזרח אפריקה עמוק אל האזור הטרופי – כך שתחום התפוצה משתרע הרבה מעבר לאזור המפה. באירופה הוא מקנן בסאוטה ובמלייה, עם כעשרה זוגות, ומאז 2013 גם ביבשת אירופה במצר גיברלטר ליד טריפה, וכמה זוגות מגיעים למחוז מלגה. הציפורים אינן נודדות ומתפשטות לאט.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

הדרך הקלה היא מרפסת ארוחת בוקר במרקש, באגאדיר או בתוניס: מהזריחה זכרים שרים מראש הרדוף או מעמוד תאורה ומאפשרים התקרבות לכמה מטרים. כדי למצוא אותו באירופה יש לסרוק את הגינות והאשלים סביב טריפה ושפך הריו חרה באביב ולהאזין למשפט השריקה; שם זה עדיין עניין של סבלנות ושל קומץ זוגות.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש) ומצוי עד מצוי מאוד כמעט בכל תחום תפוצתו. המין נהנה מגינות, מהשקיה ומצמחייה עירונית, ובצפון אפריקה הוא מתפשט ולא יורד. האוכלוסייה ביבשת אירופה קטנה ושברירית: כמה זוגות ברצועת החוף של קדיס ומלגה, שם סילוק סבך ובנייה לאורך החוף הם האיומים העיקריים. בסאוטה האוכלוסייה נשמרת בזכות הקשר עם הציפורים של העורף הצפון-אפריקני שמסביב.

שם מדעי

Pycnonotus barbatus | (Desfontaines, 1789)

Desfontaines תיאר את המין ב־1789 בשם Turdus barbatus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Pycnonotus הוגדר ב־1826 על ידי Boie. Pycnonotus ביוונית, מ-puknos 'עבה, דחוס' ו--nōtos '-גב', מ-nōton 'גב', על שם הנוצות הצפופות של הגב. barbatus בלטינית 'מזוקן', מ-barba 'זקן'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־ליד אלג'יר.