שחף אפרורי (Larus canus) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

גבוה וצווחני יותר משל השחפים הגדולים האחרים: kee-ya מתלונן ומייבב ו-kyow אנפפי במושבות. הקריאה הארוכה נפתחת בצלילים קצרים דמויי שיהוק ועוברת לסדרה של קריאות חזקות, כשהציפור משליכה את ראשה הרחק לאחור. נשמע בעיקר ממרץ עד יוני מעל מושבות בדיונות ובנמלים, ובאתרי לינה בחורף.

האזנה: קריאות ליד אתר קינוןWikimedia Commons

הקלטה: Ryan Hodnett — CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

שחף בינוני עם גב עליון אפור בינוני, כהה יותר משל שחף האגמים ובהיר בהרבה משל השחף השחור. המקור דק וצהוב-ירקרק ללא נקודה אדומה, ובחורף לעתים קרובות עם פס כהה חלש; הרגליים צהובות-ירקרקות והעין כהה, עם טבעת עין אדומה. קצה הכנף שחור עם שתי מראות לבנות גדולות על האברות הראשוניות החיצוניות, הנראות כנקודות לבנות גם אצל ציפור יושבת. בחורף הראש מפוספס דק באפור-חום. בשנה הראשונה כבר יש גב עליון אפור, מכסות כנף חומות קשקשיות, פס זנב שחור חד ומקור כהה עם בסיס בהיר; בשנה השנייה הפרטים דומים לבוגרים אך שומרים על פס במקור ומעט חום בכנף.

מינים דומים

השחף הכספי גדול בהרבה, עם עין בהירה וטבעת עין צהובה, מקור צהוב כבד עם נקודה אדומה ורגליים בצבע בשר. שחף האגמים קטן יותר, עם טריז לבן לאורך השפה הקדמית של הכנף ומקור ורגליים אדומים. השחף עקוד-המקור הנדיר גדול וכבד יותר, עם עין בהירה, פס שחור רחב על מקור עבה יותר ומראות קטנות יותר. ממרחק הצירוף של עין כהה, רגליים צהובות-ירקרקות ומראות גדולות מכריע.

השוואת שחפים: רגליים, ראש, מקור וקצה כנף זה לצד זה

בית גידול

מקנן בדיונות פתוחות, במישורי חוף, בביצות מלח ובביצות מרועות, ויותר ויותר על גגות שטוחים ובאתרי תעשייה. ניזון בהליכה במרעה אחר תולעי אדמה וחרקים, בשטחי גאות אחר תולעי חול ורכיכות, ולאורך קו הגאות ממה שנפלט לחוף. בחורף הוא לן בלהקות גדולות על מים פתוחים, גדות חול ואגני נמל.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקנן בצפון ובצפון-מערב אירופה, שמרכזו בסקנדינביה ובים הבלטי. לאורך החוף הדרומי של הים הצפוני הוא מקנן בעיקר בדיונות ובדלתא, ובחורף מגיעים מספרים גדולים של פרטים צפוניים, המתפזרים במרעה החופי ובפנים הארץ. בחצי האי האיברי הוא מבקר חורף במספרים קטנים לאורך חופי קנטבריה וגליסיה, ונדיר בהרבה דרומה ולעבר הים התיכון.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

בדצמבר או בינואר הגיעו בשעת בין הערביים למקווה מים גדול שבו לנים שחפים וסרקו את הלהקות המגיעות: השחפים האפרוריים מגיעים במבנים צפופים וניתן לזהותם לפי ראשם הקטן ועינם הכהה. ביום כדאי לסרוק מרעה לח אחרי גשם, כשהם רוקעים ברגליים כדי להעלות תולעים אל פני הקרקע; מקרוב המראות על קצה הכנף המקופלת נראות מיד. השוו כל הזמן לשחפי האגמים שלצדם: הפרש הגודל והראש הכבד יותר מאפשרים לזהות את המין גם ממרחק רב.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש) ועדיין רב מאוד כמבקר חורף, אך כמקנן הוא ירד בבירור בחלקים של צפון-מערב אירופה. שועלים המרוקנים מושבות בדיונות, צמחייה עבותה המכסה אזורי קינון ותחרות עם שחפים גדולים הם הגורמים העיקריים; גגות ואתרי תעשייה מגודרים מפצים על חלק מהאובדן. הפרעה באתרי לינה ובמושבות נותרה הנקודה הרגישה ביותר.

שם מדעי

Larus canus | Linnaeus, 1758

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. באותו חיבור הוא הגדיר גם את הסוג Larus. Larus בלטינית, מהיוונית העתיקה laros, וככל הנראה ציין שחף או עוף ים גדול אחר. canus בלטינית 'אפור', על שם הגלימה האפורה. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־שוודיה.