פרושית אדומת-משקפייםפְּרוּשִׁית אֲדוּמַּת-מִשְׁקָפַיִים | Estrilda astrild

קול

שני קולות מסגירים את המין. הראשון הוא chek קצר, אנפפי וצורם מעט, המוחלף ללא הפסק בתעופה ובין הגבעולים; מלהקה של שלושים ציפורים הוא נשמע כפצפוץ רך ולא סדיר. השני הוא השיר: cher-cher-preee שורט, שהצליל האחרון בו עולה בחדות, המושמע מראש קנה-סוף או מתיל. נשמעת כל השנה; השיר בעיקר מאפריל עד אוגוסט.

זיהוי

ציפור קטנה ודקה, 10 עד 13 cm, שהזנב הארוך והמדורג תופס כמעט מחצית מאורכה. כל הנוצה אפורה-חומה ומפוספסת לרוחב בפסים דקים מאוד, כולל החזה וצדי הגוף; מקרוב נראה הדגם כגלים דקים וצפופים. המקור הקצר והמשולש אדום-אלמוגי בוהק, ופס אדום רחב נמשך ממנו לאחור דרך העין – מסכה אדומה על ראש אחיד, ומתחתיה גרון לבן ולחיים לבנות. כתם אדום נמצא במרכז הבטן, גדול וכהה יותר אצל הזכר מאשר אצל הנקבה. מכסות הזנב התחתונות חומות-שחרחרות, והשת אפור-חום כמו הגב. הזנב מונף ומורד ללא הפסק בזמן שהציפור מקפצת. הצעירים דהויים יותר, מפוספסים בחלשות הרבה יותר, עם מקור שחור ומעט אדום בבטן או ללא אדום כלל.

מינים דומים

האסטרילד שחור-השת הוא המקרה הקשה: קטן ובהיר יותר, לבן-שמנת אחיד מלמטה עם גוון ורדרד, ללא הפסים וללא הכתם האדום בבטן, עם שת שחור ומכסות זנב תחתונות לבנבנות – ואילו לפרושית אדומת-המשקפיים שת אפור-חום ואזור שת תחתון שחור. לאסטרילד כתום-הלחי אין פס עין כלל, אלא לחי כתומה בוהקת ושת כתום-אדום. פרושית אדומה בלבוש החורף נראית דומה ממרחק, אך חסרה את הפסים, יש לה כתמים לבנים במכסות הכנף, שת אדום וזנב שחור קצר ומעוגל. לנקבת האלמנה חדת-הזנב כיפה מפוספסת וחלק תחתון אחיד ללא פסים. המוניה מפוספסת-החזה גדולה וכבדה יותר, עם מקור בצבע קרן כהה במקום מקור אדום.

בית גידול

קני סוף, סמר וגדות מוזנחות לאורך נהרות, תעלות, תעלות ניקוז ולגונות, וכן שולי שדות, שדות אורז, שדות בור, עשב גבוה בשולי דרכים, וגינות ופארקים בשולי שטח בנוי. ניזונה כמעט רק מזרעי עשבים, הנלקחים מהשיבולת בטיפוס על הגבעול או בהטייתו מטה במשקל גופה, ובעונת הקינון גם מחרקים קטנים. הקן הוא כדור גדול של עשבים שזורים, נמוך בתוך צמחייה צפופה, עם צינור כניסה ארוך הנוטה מטה בצדו.

תפוצה ונדידה

במקורה ציפור של כמעט כל אפריקה שמדרום לסהרה. באירופה מערב חצי האי האיברי הוא המעוז: היא התבססה סביב ליסבון משנות ה-60, וכיום היא נמצאת לאורך כמעט כל נהר מהמיניו ועד האלגרבה, ובמקומות מסוימים היא מהציפורים הקטנות המצויות ביותר בשפלה הלחה. ההתפשטות בשאר חצי האי האיברי ובאיים מהירה, עם קינון מתועד בין השאר באנדלוסיה, אקסטרמדורה, דרום-מערב גליסיה, ולנסיה, מורסיה, קטלוניה, מדריד, מיורקה ואיביסה, וכן בטנריפה ובגראן קנריה. ציפורים בודדות גם בפרובאנס ובלנגדוק ובחצי האי האפניני.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

לכו מוקדם בבוקר לאורך שולי קני סוף בטחו, בריה דה אווירו או בגוודלקיביר התחתון, והקשיבו תחילה: ה-chek האנפפי מגיע לפני הציפורים. הן ממעטות לשבת במקום, ונעות בצמחייה בגלים של עשר עד שלושים; עמדו ללא תנועה ותנו ללהקה להתקרב. בחורף בדקו גם שדות בור וזיפי אורז, שבהם עשרות ניזונות יחד על הקרקע. קיני העשב הגדולים עם הצינור בצדם תלויים נמוך ונראים היטב לאחר קציר קני הסוף.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש) ומצויה באפריקה. באירופה היא מין זר שמקורו בציפורי כלוב שנמלטו, והמבוססת ביותר מבין שש הפרושיות המשוחררות: מקננת רגילה במערב חצי האי האיברי ומתפשטת בחוזקה בשאר חצי האי. המין אינו כלול ברשימת המינים הפולשים של האיחוד האירופי. הנזק המוכח קל. היא אוכלת דגנים ואורז, ויש חשד לתחרות עם אוכלי זרעים מקומיים בקני הסוף, אך חסרות ראיות משכנעות לדחיקה; ניסיון למדוד הישרדות בגוודלקיביר התחתון נכשל, משום שציפורים שסומנו בטבעות צבעוניות כמעט לא נלכדו שוב. עם זאת, היא המארחת העיקרית של האלמנה חדת-הזנב בחצי האי האיברי, וזו יכולה להתקיים שם רק כל עוד הפרושית קיימת.

שם מדעי

Estrilda astrild | (Linnaeus, 1758)

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Loxia astrild; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Estrilda הוגדר ב־1827 על ידי Swainson. Estrilda נוצר מ-astrild, הכינוי שלינאוס נתן לפרושית אדומת-המשקפיים; מקור המילה אינו ודאי — אולי מונח גרמני או הולנדי של מגדלי עופות לפרושית, ואולי טעות דפוס במקום Estrilda. מקורו של astrild אינו ודאי: אולי מונח של מגדלי עופות גרמנים או הולנדים לאסטרילד, ואולי טעות דפוס של Estrilda. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־קייפטאון.