גיבתון אדום-מקור (Emberiza caesia) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

קול

השיר קצר ופשוט: שלושה או ארבעה צלילים זהים ומעט חורקים ואחריהם צליל אחד נמוך וממושך – tsyu tsyu tsyu tsyrrooo – נגמר בתוך שתי שניות וחוזר במרווחים קצרים. הזכר שר מסוף מרץ ועד יוני מסלע, משיח נמוך או מחומה. קריאה: tsep קשה וקצר.

האזנה: קריאהXC1134791

הקלטה: Stanislas Wroza — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

גיבתון קטן ודק עם זנב ארוך בעל צדדים לבנים ומקור ורוד. לזכר ראש ורצועת חזה אפורים-כחלחלים ללא סימון, גרון ופס תת-שפמי כתומים-חומים חמים, טבעת עין לבנבנה צרה וחלק תחתון כתום-חלודי. הנקבה עמומה יותר ומפוספסת דק בכיפה ובחזה, אך שומרת על הראש האפרפר ועל הגרון הכתום-חום. הצעירים חומים ומפוספסים, עם גוון חלודי בשת ובתת-הזנב.

מינים דומים

גיבתון הגנים הוא מין הבלבול היחיד של ממש, ולעתים קרובות השניים עומדים על אותו מדרון. הסתכלו על הגרון ועל הראש. אצל גיבתון הגנים הגרון והפס התת-שפמי צהובים חיוורים, הראש ורצועת החזה אפורים-ירקרקים וטבעת העין צהובה; אצל גיבתון אדום-המקור הגרון והפס התת-שפמי כתומים-חומים חמים, הראש אפור-כחלחל נקי ללא גוון ירוק וטבעת העין לבנבנה. החלק התחתון של גיבתון אדום-המקור חלודי עמוק יותר, והציפור נראית מעט קטנה וקצרת כנף יותר. גם הקול מבדיל ביניהם: המשפט של גיבתון אדום-המקור קצר ויבש יותר וחסר את צלילי הסיום הנמוכים של גיבתון הגנים.

בית גידול

מדרונות אבניים יבשים עם שיחייה קוצנית נמוכה – פריגנה וגריגה – וקרקע חשופה בין השיחים, וכן טראסות נטושות, מדרונות שעיזים רועות בהם ומדרונות חוף סלעיים. ניזון בקרקע הפתוחה בין כריות השיחים ולכן זקוק לשטח שלא נסגר בצמחייה; סלע או שיח בודד משמש עמדת שיר.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקנן של העולם האגאי: דרום הבלקן, האיים האגאיים, כרתים, קפריסין, מערב ודרום אנטוליה והלבנט. מבקר קיץ שחורף בצפון-מזרח אפריקה. מעבר לכך הוא נודד תועה נדיר; בצפון-מערב אירופה ובחצי האי האיברי ידועות רק תצפיות ספורות, כמעט כולן בסוף האביב.

קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

הגיעו מוקדם: באיים האגאיים הוא בולט ביותר במחצית השנייה של מרץ ובאפריל, כשהזכרים שרים משיחים נמוכים והמדרונות עדיין חשופים. עברו על שטחים הפונים דרומה עם כריות קוצניות מפוזרות ושימו לב לצבע הגרון החם כשהציפור מסתובבת; נגד האור הגרון נראה כהה, ואז הראש האפור-כחלחל הוא התכונה הטובה יותר.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), ועדיין רב באיים האגאיים ובמערב אנטוליה. האיומים מקומיים: מדרונות המתכסים בצמחייה לאחר הפסקת הרעייה, ובנייה בחופים. כנודד לצפון-מזרח אפריקה הוא תלוי גם בתנאים באזור החריפה.

שם מדעי

Emberiza caesia | Cretzschmar, 1827

Cretzschmar תיאר את המין ב־1827 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Emberiza הוגדר ב־1758 על ידי Linnaeus. Emberiza מהגרמנית העתיקה Embritz, שם לגבתון. caesia מהלטינית caesius 'אפור-כחלחל', על שם הראש האפור של הזכר. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־האי קורגוס, סודן.