סלעית קפריסאית (Oenanthe cypriaca) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

קול

השיר כמעט אינו נשמע כציפור כלל: זמזום יבש ומזמזם כשל צרצר או ציקדה, zrrrrrrrrr, הנמשך חמש עד עשר שניות ולרוב מסתיים בכמה צלילי צפצוף גבוהים וצלולים. הוא מושמע מצמרת אורן, מחוט טלפון או מסלע, מסוף מרץ עד יולי, ונמשך גם בחום היום כשכל השאר משתתק. הקריאה היא tsak-tsak קשה כחלוקי אבן המוקשים זה בזה, ולעתים קרובות לפניה hweet שרוק.

האזנה: קריאהXC1146038

הקלטה: David Darrell-Lambert — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

סלעית קטנה בדגם שחור-לבן חד. לזכר כיפה ועורף לבנים-שמנתיים עד לבנים-עכורים, פנים, גרון וחזה עליון בשחור עמוק הנמשכים ללא הפסקה אל גב שחור וכנפיים שחורות, וצד תחתון חולי חם עד משמשי. הזנב לבן בבסיסו עם פס קצה שחור רחב ומרכז שחור ארוך, כך שיש בו יותר שחור מאשר אצל רוב הסלעיות. הנקבה דומה מאוד לזכר אך עמומה יותר, ושחורה-חומה ולא שחורה עמוקה; ההבדל הקטן בין הזוויגים הוא סימן בפני עצמו. בסתיו שוליים בהירים רחבים מקנים לציפור מראה מקושקש והכיפה נראית חולית.

מינים דומים

הכול תלוי בסלעית השיחים; הסלעית הקפריסאית מוגדרת כמין מלא מאז 1982, ולפני כן נחשבה לצורת האי שלה. סלעית השיחים גדולה וארוכת-כנף יותר, לזכר כיפה ועורף לבנים טהורים ולא לבנים-שמנתיים, צד תחתון לבן נקי ללא הגוון החולי או המשמשי, ופחות שחור בזנב — פס הקצה צר יותר והלבן נמשך הלאה לאחור. אצל סלעית השיחים הנקבה חומה מלמעלה ולכן שונה בבירור מהזכר, ואילו כאן הזוויגים כמעט זהים. הסימן הבטוח ביותר הוא השיר: זמזום דמוי ציקדה אצל הסלעית הקפריסאית, סלסול גרגרני מלא חיקויים אצל סלעית השיחים. גם לסלעית האיברית ולסלעית הקיץ בצורתן שחורת-הגרון גרון שחור, אך הכיפה והגב חוליים ולא שחורים והזנב לבן ברובו. לסלעית האירופית גב אפור, מסכה שחורה בלבד, ודגם T הפוך שחור בזנב.

בית גידול

יער אורן קלברי פתוח ושולי חורש עם קרחות, מאקי ובתה במדרונות אבניים עם עצים מפוזרים, טרסות חקלאיות ישנות, כרמים ומטעים, ושולי כפרי הגבעות; ממצוקי החוף ועד רכס הפסגה של הטרודוס בגובה של יותר מ-1,900 m. בניגוד לרוב הסלעיות היא צדה מענפים, עפה אל חרק באוויר וחוזרת לאותה עמדה. הקן נבנה בחלל בסוללת עפר, בקיר אבן יבשה או מתחת לאבן שטוחה.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקננת בקפריסין ובשום מקום אחר בעולם. הציפורים הראשונות מגיעות בסוף פברואר ובמרץ, האחרונות עוזבות באוקטובר ובנובמבר. מחקר באמצעות גאולוקטורים הראה שכל האוכלוסייה חורפת באזור קטן אחד בצפון-מזרח אפריקה, בערך בין קווי הרוחב 7 ל-19 צפון — מסע של כ-2,200 km עם עצירה בחוף ים סוף. בנדידה היא מדווחת לעתים רחוקות במקומות אחרים במזרח הים התיכון; כנודדת תועה הגיעה עד הלגולנד. בקפריסין עצמה היא בין הציפורים המקננות הנפוצות ביותר, מגובה פני הים ועד הנקודות הגבוהות ביותר.

קינון (קיץ)
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

אפריל ומאי, בכל מקום בין האורנים במדרון הדרומי של הטרודוס או בחצי האי אקמאס. אין לחפש ציפור על הקרקע; יש לחפש אותה על ענף או חוט, ולהסתמך על השמיעה — זמזום הציקדה נשמע למרחק רב, ובשלושים מעלות הוא לעתים קרובות הקול היחיד. סביב מלונות וטברנות בחוף הציפור יורדת אל אריחי המרפסת, ושם אפשר לראות מטווח קצר את הגוון החולי של החזה ואת כמות השחור בזנב.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), עם אוכלוסייה גדולה ויציבה, אך כל אוכלוסיית העולם מקננת באי אחד ששטחו מעט יותר מתשעת אלפים קילומטרים רבועים, וזה הופך את המין לפגיע מעצם הגדרתו. שרפות יער בטרודוס, פינוי מאקי וטרסות ישנות לבנייה ולתיירות, ואובדן חרקים עקב חומרי הדברה הם הדאגות לטווח ארוך. אליהן יש להוסיף את הלכידה הבלתי חוקית במקלות דבק וברשתות ערפל בדרום-מזרח האי: היא פוגעת בעיקר בציפורי שיר נודדות, אך לוכדת גם מקננות של האי.

שם מדעי

Oenanthe cypriaca | (Homeyer, 1885)

Homeyer תיאר את המין ב־1885 בשם Saxicola cypriaca; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Oenanthe הוגדר ב־1816 על ידי Vieillot. Oenanthe שימש את אריסטו לעוף שכבר לא ניתן לזהותו; המילה באה מהיוונית oinos, oinoē 'יין, גפן' ו-anthos 'פרח, פריחה'. cypriaca פירושו 'של קפריסין', האי היחיד שבו המין מקנן. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־קפריסין.