סלעית צפון-אפריקניתסַלְעִית צְפוֹן-אַפְרִיקָנִית | Oenanthe seebohmi

קול

השיר דומה לזה של הסלעית האירופית אך איטי ונמוך יותר, עם משפטים מלודיים מוגדרים יותר העולים ויורדים בבירור במקום הטרטור המהיר והחורק של קרובתה. היא שרה מאבן או משיח נמוך ולעתים בתעופת שיר קצרה. הקריאה היא אותו chak אבני ואותו hweet דק ועולה שיש לכל המשפחה. נשמעת ממרץ עד יוני ברמות הגבוהות.

זיהוי

במבט ראשון סלעית אירופית: זקופה, ארוכת רגליים, קצרת זנב, עם משטח שת לבן ופס זנב שחור. הזכר בנוצת הקינון שונה בארבע נקודות. הגרון שחור, והשחור עובר מהסנטר דרך הלחיים ומכסות האוזן למסכה רציפה, לעתים עד החזה העליון; אצל הסלעית האירופית הגרון בהיר. הגחון לבן נקי עד שמנת קלה, ללא החזה הכתום-חולי החם של הסלעית האירופית. המצח ופס הגבה לבנים ורחבים יותר. ומכסות הכנף התחתונות כמעט שחורות לגמרי, ללא השוליים הבהירים שיש לסלעית האירופית במקום זה — סימן הנראה רק כשהציפור ממריאה או מרימה כנף. פס הקצה השחור של הזנב צר יותר מאשר אצל הסלעית האירופית ומכסה כשליש מהנוצה החיצונית. הציפור גם קטנה מעט וקצרת כנף יותר, עם בליטת אברות קצרה יותר. הנקבה היא עניין אחר: נקבות רבות אינן ניתנות להבחנה כלל מנקבת סלעית אירופית. הטובות שבהן מראות גב אפור יותר, רסן ומכסות אוזן כהים עד כמעט שחורים, פס גבה קצר וצר ומכסות כנף תחתונות כהות עם פסים בהירים. ציפורים בשנתן הראשונה בסתיו אינן ניתנות לזיהוי.

מינים דומים

הסלעית האירופית היא המקבילה הישירה — ראו גם בדף המין שלה. אצל זכר באביב הגרון מכריע: שחור אצל הסלעית הצפון-אפריקנית, בהיר אצל האירופית — ועמו החזה הלבן הנקי במקום הכתום-חולי, פס הזנב השחור הצר יותר והכנף התחתונה השחורה. מחוץ לנוצה זו הכלל מתהפך: כל ציפור חומה, מחליפה נוצה או צעירה היא סלעית אירופית עד שיוכח אחרת, ובשטח הוכחה כזו בדרך כלל אינה זמינה. באטלס לוח השנה עוזר: הסלעית האירופית עוברת במרץ ובאפריל ושוב באוגוסט ובספטמבר אך אינה מקננת בשום מקום בצפון-מערב אפריקה, ולכן זכר שחור-גרון המחזיק טריטוריה במאי או ביוני מזוהה בוודאות. המלכודת המקומית האמיתית אינה הסלעית האירופית אלא המופע שחור-הגרון של הסלעית האיברית, הנפוצה שם; ראו גם בדף שלה. לציפור זו גב עליון בגוון שמנת-אוכרה ולא אפור, ובעיקר זנב לבן כמעט כולו עם שוליים שחורים דקים, ואילו לסלעית הצפון-אפריקנית פס שחור רחב כמו לסלעית האירופית. היא גם צרה וארוכת זנב יותר, והגרון השחור שלה הוא כתם ולא מסכה העוברת לרוחב הלחי. באותם הרים מצויות גם סלעית הערבות, גדולה יותר ובגוון חולי אחיד, עם זנב קצר שבו הפס השחור רחב וללא שחור כלל בראש; סלעית המדבר, עם גרון שחור הנמשך אל הכתף וזנב שחור כמעט כולו; הסלעית השחורה, גדולה ושחורה לגמרי עם שת לבן; והסלעית שחורת-הבטן, שחורה עם כיפה לבנה וזנב לבן כמעט כולו. לדוחל חום-הגרון פס גבה בהיר ורחב, גב מפוספס וכתמים לבנים בבסיס הזנב במקום משטח שת לבן.

בית גידול

רמות אבניות גבוהות ומרבדי עשב הרריים נמוכים מעל גבול העצים, עם סלעים גדולים, מפולות וקרקע חשופה. באטלס המערבי בעיקר בין 1,700 ל-2,300 m, באטלס המזרחי במקומות מסוימים נמוך בהרבה, עד כ-150 m. הקן ממוקם בחור באדמה או בין סלעים. בחורף, הרחק מחוץ לתחום מדריך זה, היא שוהה בסוואנת סאהל פתוחה עם שיטים מפוזרות ולא בשולי המדבר החשופים.

תפוצה ונדידה

מקננת רק בצפון-מערב אפריקה, בתפוצה מקוטעת לאורך הריף, האטלס התיכון, האטלס הגבוה והאנטי-אטלס המרכזי במערב, ולאורך האורס והג'ורג'ורה מזרחה יותר. כל הציפורים עוזבות: החורף עובר במערב הסאהל, בין קווי הרוחב 15 ל-18 צפון, שם מתקבצים לפי ההערכה כחמישים אלף פרטים. משום שאזור זה נמצא הרחק מחוץ למפת המדריך, בתחום האזור היא מקננת ועוברת של האטלס בלבד. מחוץ לצפון-מערב אפריקה היא נודדת תועה נדירה מאוד, עם מספר מועט של תצפיות באירופה.

• קינון (קיץ)
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

מאי ברמת אוקאימדן או ברמות הגבוהות של האטלס התיכון מעל איפראן, זמן קצר אחרי הזריחה. יש למצוא מרעה אבני נמוך עם בעלי חיים רועים ולחפש זכרים השרים מסלע. יש לבדוק קודם את הגרון, אחר כך את החזה, ואז להבריח את הציפור: הכנף התחתונה השחורה ופס הזנב הצר מאשרים את התמונה בתנועה אחת. נקבות וציפורים חומות בדרך כלל אינן ניתנות לזיהוי בשטח.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), ובניגוד לפיצולים חדשים רבים זו הערכה של המין עצמו ולא של המין הרחב. התפוצה קטנה ומקוטעת והציפור אינה מצויה בשפע בשום מקום, אך הרמות הגבוהות של האטלס משתנות לאט וקשה להכשירן לעיבוד. הלחצים נמצאים בשוליים: רעיית יתר המצמצמת את הצמחייה לאבק, התפשטות אתרי סקי וכבישים, ובצורת בסאהל, שם כל האוכלוסייה חורפת. משום שיש רק מערכת הרים אחת שבה היא מקננת, המין נשאר רגיש לכל מה שמשנה את האקלים שם.

שם מדעי

Oenanthe seebohmi | (Dixon, 1882) (GBIF: Oenanthe oenanthe)

Dixon תיאר את המין ב־1882 בשם Saxicola seebohmi; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Oenanthe הוגדר ב־1816 על ידי Vieillot. Oenanthe שימש את אריסטו לעוף שכבר לא ניתן לזהותו; המילה באה מהיוונית oinos, oinoē 'יין, גפן' ו-anthos 'פרח, פריחה'. seebohmi נקרא על שם חוקר העופות האנגלי הנרי סיבום (1832–1895), שכתב רבות על ציפורי השיר הפלאארקטיות. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־ג'בל מחמל, אלג'יריה.