כל המינים › ציפורי שיר › עורבים ועורבנים › קאק
קאקקָאק | Coloeus monedula
Kauw | Eurasian Jackdaw | Grajilla occidental | Dohle | Choucas des tours
הקאק הוא העורב הקטן ביותר בצפון-מערב אירופה והעירוני ביותר: מקנן בארובות, במגדלי כנסיות ובחורי עצים, הולך מהר וזקוף על מדשאות, ושומר על אותו בן זוג כל חייו. קריאת ה-kyak הצלולה שלו נשמעת מעל כיכרות כפרים ברחבי אירופה.
קול
הקול אבחנתי לפחות כמו הנוצה: kyak או chak קצר, צלול ומתכתי, גבוה וצלול בהרבה מהקרקור של העורב האירופי ושל עורב המזרע, לעתים קרובות בסדרות מהירות ובשונות רבה. להקות המסתובבות סביב מגדל משמיעות פטפוט נרגש ומתמשך שבו משולב kyaa-r צורמני יותר. במקום לינה בדמדומים מקהלה של מאות ציפורים מתגברת לרחש מתגלגל, כמעט דמוי פעמונים.
הקלטה: Joost van Bruggen — CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons
זיהוי
קטן וקומפקטי יותר באופן ברור מהעורב האירופי או מעורב המזרע, עם מקור קצר, חזק וקטום ישר — דמוי צבת ולא דמוי פגיון. הנוצה שחורה עמומה עם עורף וכיפה אחורית אפורים, היוצרים מעין ברדס סביב הכיפה השחורה; בתאורה טובה הגוף נראה אפור-צפחה כהה ולא שחור. הסימן המכריע הוא העין: אצל בוגרים לבנה-כסופה בהירה עד אפורה-כחלחלה בהירה, הנראית ממרחק רב. לציפורים בקיץ הראשון שלהן עין אפורה-חומה עמומה יותר ועורף פחות מנוגד. התעופה מהירה וזריזה, עם משקי כנף מהירים במיוחד וצללית קצרה וגוצה; להקות נוהגות להתגלגל ולהתהפך באוויר סביב מגדלים.
מינים דומים
העורב האירופי גדול וכבד בהרבה, שחור מבריק אחיד ללא עורף אפור, עם מקור עבה ומעוקל ועין כהה; משקי כנפיו איטיים יותר וקריאתו kraah עמוקה וצורמת. עורב המזרע בערך בגודל העורב האירופי, עם מקור חרוטי מחודד, בסיס מקור חשוף לבן-אפרפר אצל בוגרים, מצח תלול, נוצות שוק פרועות וברק סגול; קריאתו גבוהה ונוגה יותר מזו של העורב האירופי. לעורבי מזרע צעירים בסיס מקור עדיין מנוצה, ולכן הם דומים יותר לעורב האירופי, אך שומרים על המקור המחודד והכיפה המחודדת. קאקים יושבים לעתים קרובות בתוך להקות של עורבי מזרע ושל זרזירים מצויים: יש לשים לב להבדל בגודל, לעורף האפור ולעין הבהירה.
בית גידול
בכל מקום שבו נפגשים חללים ועשב קצר: כפרים ועיירות עם מבנים ישנים, מגדלי כנסיות, ארובות וטירות, וכן פארקים ותיקים, חצרות משק, שורות ערבות גדומות, יערות אשור בוגרים עם חורי נקרים, ומצוקי ים. הוא ניזון בשטחי עשב קצר, במגרשי ספורט, בשטחים חקלאיים ובין בעלי חיים, ואוכל תולעים, זחלי יתושנים, חרקים, זרעים ושאריות מזון של בני אדם. מחוץ לעונת הקינון הוא לן בצוותא בעצים גדולים או ביער, לעתים קרובות עם עורבי מזרע.
היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.
תפוצה ונדידה
נפוץ כמעט בכל אירופה, בצפון-מערב אפריקה ובמערב אסיה. בצפון-מערב אירופה הוא תושב קבע נפוץ בעיר ובכפר, ובחורף מצטרפות ציפורים מצפון-מזרח אירופה. בחצי האי האיברי הוא מקנן במגדלי כנסיות, במצוקים ובמבנים ישנים, עם ריכוזים במסטה ובאנדלוסיה, ולעתים קרובות חולק את אותם מבנים היסטוריים עם בזים ועם סיסים.
- יציב
- קינון (קיץ)
- חורף
- נדידה
- כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל
איך ומתי לחפש
כל השנה, אך במיוחד בדמדומים בערב חורף במקום לינה משותף: קאקים ועורבי מזרע מתכנסים בגלים מעל חורשה או יער פארק, והשמים מתמלאים בציפורים המתגלגלות באוויר. באביב מגדל כנסייה ישן או שורת ערבות גדומות הם המקום לצפות בזוגות: קאקים יושבים צמודים זה לזה, מנקים זה את צווארו של זה ונשארים יחד שנים.
מצב שימור
אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), ויציב עד מתרבה ברחבי אירופה, כשהמין נהנה ממבנים כאתרי קינון. במקומות מסוימים יש לחץ: כיסוי ארובות ושיפוץ מגדלים גורעים חורי קינון, ובאזורים הכפריים המזון מועט יותר עם היעלמות שטחי עשב קצרים ועשירי חרקים. בכמה ארצות הקאק עדיין נורה כמזיק.
שם מדעי
Coloeus monedula | (Linnaeus, 1758)
Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Corvus monedula; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Coloeus הוגדר ב־1829 על ידי Kaup. Coloeus מהיוונית העתיקה koloios, השם הקלאסי של הקאק. monedula היא המילה הלטינית לקאק, הקשורה ל-moneta 'מטבע, כסף', על שם המוניטין של העוף כנוטל חפצים מבריקים. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־שוודיה.