דרור הריםדְּרוֹר הָרִים | Passer montanus

קול

הכול יבש יותר וגבוה מעט יותר מאשר אצל דרור הבית. קריאת התעופה מסגירה כל קבוצה חולפת: tek tek או tet-tet-tet קשה ועצי, כמו מקל המוקש על עץ. לצדה נשמעים tswit צלול ו-chip אנפפי קצר. השיר אינו אלא שרשרת של אותם ציוצים בקצב לא סדיר, המושמעת ממרזב, מערבה גדומה או מפתח תיבת קינון, ונשמעת ממרץ עד אוגוסט.

זיהוי

קטן וקומפקטי יותר מדרור הבית, עם ראש עגול, זנב קצר ויציבה זקופה. הכיפה והעורף כולם ערמוניים חמים, ללא אפור כלל. כתם שחור עגול וחד-גבולות נמצא במרכז הלחי הלבנה, וכתם הגרון השחור קטן ומוגדר, ולא סינר רחב כמו אצל דרור הבית. צווארון לבן צר נמשך מהלחי אל העורף ויוצר ראש כמעט שחור-לבן. הגב העליון חלוד עם פסים שחורים, ובכנף שני פסי כנף לבנים צרים. המקור שחור בעונת הקינון, ובחורף צהוב-קרן עם קצה כהה. הצעירים עמומים יותר, עם כתם לחי אפרפר וכיפה דהויה, אך הדגם כבר נמצא במקומו. שני הזוויגים זהים, ואין שינוי עונתי משמעותי.

מינים דומים

דרור הבית הוא מין הבלבול היחיד של ממש, והראש מכריע. לזכר דרור הבית כיפה אפורה שוליה ערמוניים, סינר שחור גדול הנמשך אל החזה ולחי אפרפרה-לבנה אחידה ללא כתם; הנקבה חומה-אפורה אחידה עם פס גבה בהיר וללא דגם ראש כלל. אצל דרור ההרים כתם הלחי השחור והכיפה הערמונית כולה נוכחים תמיד וזהים בשני הזוויגים — וזו הנקודה המכרעת. אם בלהקה נראים בבירור זכרים ונקבות, אלה דרורי בית; אם כל הפרטים נראים זהים ונושאים כתם לחי, אלה דרורי הרים. בלהקות חורף הוא מתערב בפרושים ובגיבתונים: נקבת פרוש מצוי דקה יותר, חומה-זיתית ללא פסים בחלק העליון ומראה שני פסי כנף לבנים רחבים. הסתרי המצוי נקרא במקומות מסוימים עדיין דרור המשוכה, אך יש לו מקור דק של אוכל חרקים וראש וחזה אפורים-צפחה.

בית גידול

שטחים חקלאיים בקנה מידה קטן ושוליהם המגודלים: חצרות משק, מטעים ותיקים, שורות ערבות גדומות, סוללות משוכה ומשוכות לצד שדות דגנים, שולי כפרים, חלקות גינון ושולי שדות מוזנחים. הקן הוא כדור מקורה רופף של עשב ונוצות בחור בעץ, בעץ גדום, בסדק ברפת, בעמוד בטון חלול או בתיבת קינון, בדרך כלל במושבות רופפות של זוגות ספורים. בסתיו ובחורף הוא ניזון בלהקות בשדות שלף, סביב מקומות האכלה בחוות ולאורך שוליים עשבוניים. בניגוד לדרור הבית הוא נמנע ממרכזי ערים במערב אירופה; במזרח אסיה התפקידים מתהפכים, והוא הדרור של הרחוב.

תפוצה ונדידה

מחצי האי האיברי והאיים הבריטיים ועד יפן, וממרכז סקנדינביה ועד הים התיכון; הוא כמעט נעדר מצפון אפריקה ומהמזרח הקרוב, ולכן הגבול הדרומי של המפה הוא גם גבול תפוצתו. בצפון-מערב אירופה הוא מקנן נפוץ בשטחים חקלאיים אך במגמת ירידה חדה; באיים הבריטיים הוא כיום ציפור חקלאית לא שכיחה ומקומית מאוד, השורדת בעיקר במקומות שבהם פועלות תוכניות האכלה בחורף ותיבות קינון. פרטים צפוניים ומזרחיים נודדים בסתיו לדרום-מערב, ולכן קבוצות קטנות עוברות לאורך החוף באוקטובר. בחצי האי האיברי הוא מקנן בעיקר בצפון ובמרכז, בשורות צפצפות, בכפרים ובמטעים, ובדרום הוא לא שכיח ומפוזר.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

בקרו באוגוסט או בספטמבר בשדה דגנים שנקצר זה עתה ולצדו משוכה או שורת עצים. משפחות שלמות יושבות בצמחייה ויורדות לסירוגין אל השלף; בהפרעה הקלה ביותר הקבוצה חוזרת אל המשוכה עם ה-tek tek העצי, והקריאה לבדה מספיקה. מועד אמין שני הוא מטע עצים גבוהים ותיק בסוף מרץ, כשהזכרים מצייצים ליד החורים שלהם. ובכל דרור בשטח הכפרי בדקו את הלחי לשנייה אחת: כתם שחור יחיד מכריע את הזיהוי.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש) ועדיין נפוץ מאוד במזרח אסיה, אך בצפון-מערב אירופה ירד המין בחדות בתוך עשורים ספורים. כל הסיבות פועלות באותו כיוון: היעלמות שדות השלף בחורף, שולי שדות עשירים בזרעי עשבים ובחרקים, משוכות, סוללות משוכה ומטעי עצים גבוהים, וסידור או אטימה של הרפתות והעצים החלולים שבהם קינן. במקומות שבהם מסופקים יחד שוליים עשירים בזרעים, האכלה בחורף ותיבות קינון הוא מתאושש מקומית ובמהירות.

שם מדעי

Passer montanus | (Linnaeus, 1758)

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Fringilla montana; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Passer הוגדר ב־1760 על ידי Brisson. Passer היא המילה הלטינית ל'דרור'. montanus בלטינית 'של ההרים', מ-mons 'הר', אף שדרור ההרים אינו עוף הרים אלא עוף של שטחים חקלאיים פתוחים. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־בניאקוואלו, איטליה.