דרורית צהובת-גרון (Gymnoris xanthocollis) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

קול

הקול מונוטוני וסדיר מאוד: סדרת צלילים קצרים, צלולים ומתכתיים מעט – cheep … cheep … chirrup – החוזרת בקצב קבוע, בדרך כלל מזרד חשוף בראש שיטה או תמר, במשך שעות בשעות הבוקר המוקדמות. זהו ציוץ דמוי דרור הבית בקצב קבוע ואחיד. הקריאה היא ציוץ קצר ויבש, עם צליל מתגלגל רך בתעופה. בנוף שבו הציפור נעלמת מהעין, קצב השיר הוא הדרך הטובה ביותר למצוא אותה.

האזנה: קריאהXC1100588

הקלטה: Sathyan Meppayur — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

קטנה ודקה, קטנה מדרור הבית, עם זנב קצר וראש קטן ומסודר. החלק העליון אפור-חולי עד חום-בהיר אחיד, החלק התחתון לבן מלוכלך, ואין פסים בשום מקום: הראש חסר סימונים לחלוטין, ללא פס גבה, כתם לחי או פס כיפה. לזכר בנוצת רבייה שלושה סימנים המכריעים יחד: מקור שחור, כתם צהוב-לימון קטן במרכז הגרון, וכתם כתף ערמוני על המכסות הקטנות. יש לו גם פס כנף לבן כפול וחד, הבולט היטב על הכנף העמומה. הנקבה עמומה יותר, שומרת על מקור בהיר בצבע בשר כל השנה, אין לה ערמוני, וכתם הגרון הצהוב קטן בהרבה או חסר. הצעירים דומים לנקבה אך פסי הכנף שלהם חומים-צהבהבים ולא לבנים.

מינים דומים

הנקבה נחשבת לעתים קרובות לנקבת דרור הבית, וזו הטעות שמבט אחד יכול לתקן: לנקבת דרור הבית פס גבה בהיר וגב מפוספס, ואילו לדרורית צהובת-הגרון אין פסים כלל והראש והגב חלקים לגמרי. הדרורית קצרת-האצבעות חולקת עמה את הראש החלק, אך היא גדולה וכבדה יותר בבירור, עם מקור עבה וקהה, כנפיים ארוכות דמויות עפרוני ושוליים בהירים רכים ומטושטשים בכנף במקום שני פסים לבנים חדים. בארית ההרים גדולה בהרבה, מפוספסת מלמטה, עם פס כיפה בהיר רחב וכתמים לבנים בזנב. דרור ים המלח, גם הוא מבקעת הירדן, קטן עוד יותר, ולזכר ראש אפור עם כתם צהוב בצד הצוואר וסינר שחור.

בית גידול

שטח מיוער פתוח ויבש: סוואנת שיטים, סבך אשלים לאורך ואדיות, מטעי תמרים, שדרות עצים וחגורות מחסה לצד שדות ותעלות השקיה, גני כפרים ופארקים ישנים. היא מחפשת מזון גם בצמרת, חרקים וניצני פרחים, וגם על הקרקע מתחת, זרעים. הקן ממוקם בחור בעץ – חור נטוש של נקר או של ברבט, סדק בגזע מת או חור בבנייה – מאפריל ועד יולי.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקננת מאנטוליה והלבנט מזרחה דרך מסופוטמיה ורמת איראן ועד תת-היבשת ההודית. באזור המפה מדובר רק בשוליים מערביים צרים: בקעת הירדן, עם מספרים קטנים בדרום-מזרח אנטוליה ולאורך הפרת. שם היא מבקרת קיץ, מגיעה באפריל ועוזבת דרומה ומזרחה באוגוסט ובספטמבר; הציפורים בתת-היבשת ההודית יושבות ברובן. לאורך המפרץ הפרסי היא מקננת מקומית ובמקומות אחרים עוברת. היא מעולם לא נרשמה באירופה.

קינון (קיץ)
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

במאי או ביוני להגיע מוקדם לשולי חורשת שיטים או למטע תמרים ישן בבקעת הירדן ולחפש לפי השמיעה: הציוץ הקבוע והקצוב מגיע כמעט תמיד מזרד חשוף גבוה בצמרת, שבו הזכר יושב גלוי לגמרי. לבדוק קודם את המקור – שחור פירושו זכר בנוצת רבייה – ואחר כך לחפש את הכתף הערמונית, הנראית בבירור רק באור צד טוב. כתם הגרון הצהוב קטן ונעלם בצל הקל ביותר; יש להשתמש בו כאישור, לא כסימן הפתיחה.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש) ומרובה ברוב תחום תפוצתה האסייתי. לאורך השוליים המערביים, בבקעת הירדן ובדרום-מזרח אנטוליה, היא מקומית וקשורה לעצים ותיקים עם חללים; פינוי גזעים מתים, הסרת חורשות אשלים ושיטים לאורך ואדיות והפיכת מטעים אקסטנסיביים לשטחים מעובדים באינטנסיביות מצמצמים כולם את אתרי הקינון שלה. מנגד היא מרוויחה מקומית מנטיעות לאורך תעלות השקיה.

שם מדעי

Gymnoris xanthocollis | (Burton, 1838)

Burton תיאר את המין ב־1838 בשם Fringilla xanthocollis; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Gymnoris הוגדר ב־1845 על ידי Blyth. Gymnoris ביוונית, מ-gumnos 'חשוף' ו-rhinos 'נחיריים', על שם הנחיריים שאינם מכוסים נוצות. xanthocollis פירושו 'צהוב-צוואר', מן היוונית xanthos 'צהוב' והלטינית collum 'צוואר', על שם הכתם הצהוב בגרון. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־הגנגס בין כלכותה לוורנסי.