דרורית קצרת-אצבעות (Carpospiza brachydactyla) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

קול

הקול הוא הסימן הטוב ביותר ואינו דומה לשל אף דרור אחר: זמזום יבש, ארוך ונמשך, dzeeeee, דומה לקול צרצר, ולעתים קרובות מסתיים בנקישה קצרה. הוא חוזר שוב ושוב מאבן, משיח נמוך או מחוט, גם בשעות הצהריים בחום המלא. להקות מוסיפות ציוץ רך ומעט מתכתי. מי שמכיר את הקול יכול למצוא את הציפור לפי השמיעה בנוף שבו היא כמעט אינה נראית לעין.

האזנה: שירהXC1049267

הקלטה: Geoff Carey — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

דרור בינוני ודק, עם מקור חרוטי כבד וקהה וכנפיים ארוכות ומחודדות במידה ניכרת, כך שבתעופה הוא מזכיר עפרוני יותר מדרור. כל הציפור אפורה בגוון חול עד חום-צהבהב דהוי, חמימה מעט יותר מלמעלה ולבנה-מלוכלכת מלמטה, והראש אחיד לחלוטין: ללא פס כיפה, ללא כתם לחי, ללא פס עין, לכל היותר פס גבה בהיר וחלש, ועין כהה קטנה הנראית לכן גדולה. למכסות ולמשניות שוליים בהירים רחבים היוצרים שני פסי כנף רכים ובלתי תחומים, ונותנים לציפור בנוצה טרייה מראה קשקשי מלמעלה. המקור כחלחל-אפור עד כהה בעונת הרבייה ובצבע בשר בשאר השנה. הזוויגים דומים; הצעירים בהירים ובגוון חול עוד יותר.

מינים דומים

דרור דהוי במזרח הקרוב עלול להיחשב בטעות לנקבת דרור הבית, אך לנקבת דרור הבית תמיד פס גבה בהיר וברור, כתם כהה יותר במכסות האוזן וגב מקווקו, בעוד לדרורית קצרת-האצבעות אין כל סימני ראש והיא אחידה בהרבה. בארית הרים מצויה באותו שטח אך גדולה וכבדה יותר, מקווקוות דק מלמטה, ובעלת פס כיפה בהיר רחב וכתמי זנב לבנים שאין למין זה. גם לדרורית צהובת-גרון ראש אחיד, אך היא קטנה ודקת-מבנה, עם פס כנף כפול לבן וחד במקום שוליים בהירים רכים, ולזכר כתם כתף ערמוני וכתם גרון צהוב קטן. במקרה של ספק, יש לבחון את צורת הכנף: לאף דרור אחר אין כנף משולשת ארוכה ותעופה דמוית עפרוני כמו לדרורית קצרת-האצבעות.

בית גידול

מדרונות יבשים, פתוחים ואבניים עם שיחים נמוכים מפוזרים ובני-שיח, רמות גיר, שפות ערוצים ומפולות אבנים, עד גובה של כשלושת אלפים מטרים. מקננת על הקרקע או נמוך בשיח ומלקטת ברגל בין האבנים זרעים וחרקים. אחרי הקינון היא מתקבצת בלהקות גדולות בשדות קש ובמקומות שתייה, ואז קל ביותר למצוא אותה.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

בשטח המפה מקננת בדרום-מזרח אנטוליה ובלבנט; מזרחה התפוצה ממשיכה לרמה האיראנית ולמרכז אסיה. היא נודדת של ממש, נמצאת באזורי הקינון ממרץ עד ספטמבר וחורפת בדרום חצי האי ערב ולאורך ים סוף עד צפון-מזרח אפריקה. הופעתה גם בלתי סדירה במידה ניכרת: מדרון שבו שרות עשרות ציפורים בשנה אחת עשוי להיות ריק בשנה הבאה, ככל הנראה בהתאם לגשמי החורף וליבול הזרעים והחגבים שבא בעקבותיהם.

קינון (קיץ)
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

אפריל ומאי הם החודשים הטובים ביותר, כשהציפורים שרות והעשב עדיין לא נשרף. יש לנסוע למדרון גיר חשוף מעל כשמונה מאות מטרים, לכבות את המנוע ולהקשיב: זמזום ה-dzeeeee נשמע לפני שהציפור נראית, ורק אז מתגלה הצורה האפורה בגוון חול על אבן. ביולי ובאוגוסט יש לבדוק מקומות שתייה ושדות חיטה קצורים לאיתור להקות. יש לצפות שאתר שהיו בו ציפורים בשנה שעברה יהיה ריק השנה; זו תכונה של המין.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש). התנודות החריפות שלה מקשות על קביעת מגמות, אך בחלק המערבי של התפוצה הסבת מדרונות לחקלאות שלחין, רעיית יתר ופיתוח כבישים ובנייה לוחצים כולם על המדרונות הפתוחים והדלים שבהם היא תלויה.

שם מדעי

Carpospiza brachydactyla | (Bonaparte, 1850)

Bonaparte תיאר את המין ב־1850 בשם Petronia brachydactyla; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Carpospiza הוגדר ב־1854 על ידי Müller. Carpospiza ביוונית, מ-karpos 'פרי, זרע' ו-spiza 'פרוש'. brachydactyla ביוונית, מ-brakhus 'קצר' ו-daktulos 'אצבע'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־אל-קונפודה, ערב הסעודית.