קיכלי אפור-חזהקִיכְלִי אֲפוֹר-חָזֶה | Turdus obscurus

קול

בשטח נשמע בעיקר בנדידה: tseep או dzeeh דק, מעט אנפפי ויורד קלות, קצר ורך יותר מקריאת הלילה של קיכלי לבן-גבה וללא החדות שלה. כשהוא מוטרד הוא משמיע tuk או chuk קצר ונמוך, כמו שחרור בדמדומים. השיר, שאינו נשמע באירופה, קצר ופשוט: שתיים עד ארבע שריקות צלולות העולות בסופן כשאלה, tyoo-wee-tyoo, עם סלסול דק וקצר בסוף ושתיקות ארוכות בין המשפטים. העוף שר מענף באמצע גובה החופה, בדרך כלל באור הראשון או האחרון של היום.

זיהוי

קיכלי קטן ודק, קטן מקיכלי רונן, קצר-זנב ועם כנפיים ארוכות ומחודדות ביחס לגודלו. הראש אפור-צפחה והגב חום-זית, ושבירת הצבע הזאת בין הראש לגוף היא שנקלטת ממרחק. דגם הראש הוא התכונה העיקרית: פס גבה לבן, ארוך ונקי מבסיס המקור עד מאחורי העין, קו לבן קצר מתחת לעין וכתם לבן בבסיס הסנטר, שלושתם תחומים בחדות על רקע פנים אפורים כהים. אצל הזכר הראש כהה ביותר והרסן נראה כמעט שחור; הנקבה רכה וחומה יותר בכלל, עם גרון לבנבן מפוספס קלות. צדי החזה והצדדים כתומים אחידים עד כתומים-חלודים, תחומים בחדות מול בטן לבנה נקייה וכיסויי זנב תחתונים לבנים. החלק התחתון ללא נקודות; רק לצעירים יש כתמים כהים מעטים בחזה. הכנף התחתונה אפורה, ללא אדום חם וללא פס בהיר. המקור צהוב עם קצה כהה והרגליים חומות-צהבהבות עד כתומות.

מינים דומים

ברגע שהחלק התחתון נראה, אין כמעט מקום לבלבול עם שני הקיכלים הסיביריים האחרים: הקיכלי שחור-הגרון והקיכלי חום-הכנף גדולים וכבדים יותר בבירור, נושאים שחור בגרון, בחזה או בצדדים, ובטנם לבנה ללא שמץ כתום. לקיכלי חום-הכנף יש גם שדה כנף חלוד ורחב שאין לקיכלי אפור-החזה, והקיכלי שחור-הגרון אפור-חום אחיד מהכיפה עד הזנב. המלכודת האמיתית היא הקיכלי הנודד, שגם לו ראש אפור, חלק תחתון כתום ופס בטן לבן. אך הוא גדול הרבה יותר, נושא את הכתום על פני כל החזה והבטן ולא רק בצדי החזה ובצדדים, חסר פס גבה לבן, ובמקומו יש לו עפעפיים לבנים וגרון לבן עם פסים שחורים כבדים. הקיכלי אפור-החזה נבדל מקיכלי רונן בראשו האפור, בפס הגבה, בחלק התחתון ללא נקודות ובכנף התחתונה האפורה ולא צהבהבה-חומה; מקיכלי לבן-גבה בצדדים כתומים ולא אדומים-חלודים, בהיעדר פסים בחזה, ושוב בכנף התחתונה האפורה. הקיכלים האמריקניים הקטנים, שעלולים להופיע באותם שבועות של אוקטובר, קטנים וחומים יותר, עם נקודות מטושטשות על פני החזה, פס בהיר בכנף התחתונה וללא כתום בצדדים. ולבסוף, לקיכלים האסייתיים הגדולים והמנוקדים יש רצועה שחורה-לבנה רחבה לרוחב הכנף התחתונה.

בית גידול

מקנן בטייגה צפופה ולחה: יער אשוחית ולגש עם חופה סגורה ושכבת שיחים עבה, יער ליבנה ויער מעורב לאורך נהרות, וסבכי ערבה ואלמון בקרקעית העמקים. בשונה מהקיכלי חום-הכנף זהו עוף של היער עצמו ולא של גבול העצים הפתוח; הוא נשאר גבוה ומוסתר, ובאזורי הקינון נשמע הרבה יותר משהוא נראה. בחורף הוא משתמש ביער הררי וביער משני גבוה בדרום-מזרח אסיה, בלהקות בעצים נושאי פרי. הנודדים באירופה נמצאים בסבך דיונות, במשוכות סמבוק ועוזרר ובגינות כפרים.

תפוצה ונדידה

מקנן מהיניסיי מזרחה עד קמצ'טקה, סחלין והאיים היפניים הצפוניים, וחורף מצפון-מזרח תת-היבשת ההודית ודרום סין דרך הודו-סין עד בורנאו והפיליפינים; בנדידה הוא אחד הקיכלים הנפוצים ביותר באיים היפניים ובחצי האי הקוריאני. באירופה הוא נודד תועה נדיר אך כמעט שנתי, ורוב התצפיות באיים הבריטיים, בסקנדינביה ולאורך חוף הים הצפוני, מרוכזות בבירור מסוף ספטמבר עד תחילת נובמבר, ועוד סדרה קטנה של עופות באפריל ובמאי.

איך ומתי לחפש

חפשו בשבוע האחרון של ספטמבר ובמחצית הראשונה של אוקטובר, ותנו למזג האוויר להכריע: התצפיות חופפות כמעט ללא יוצא מן הכלל לרמה חוסמת מעל סקנדינביה או מזרח אירופה, היוצרת ימים של רוח מזרחית מעל הים הצפוני – אותה תמונה שמביאה עלווית צהובת-גבות ופפיון זיתי. אז סרקו את הצמחייה באיים הפריזיים: גושי סמבוק, סבך עוזרר, הגינות והחצרות סביב הכפרים, בתי הקברות. העוף יושב בשקט וגבוה למדי בשיח וזז מעט. הביטו קודם בראש, כי פס גבה לבן וחד על ראש אפור נראה גם מבעד לעלים; אחר כך בדקו את הצד הכתום התחום בחדות מול הבטן הלבנה. בלהקת קיכלים אפורים או קיכלי לבן-גבה חפשו עוף אחד הקטן וקצר-הזנב מן השאר.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש). התחום גדול והמספרים גדולים, בהסתייגות שהמגמות אינן ידועות היטב משום שכמעט איש אינו סופר בטייגה הסיבירית. בנתיב הנדידה ובאזורי החורף המין חשוף יותר. קיכלים נלכדים ברשתות בהיקף גדול בחלקים מדרום-מזרח אסיה, למסחר ולמאכל, ויער ההרים שבו חורף הקיכלי אפור-החזה מצטמצם. בשונה מהקיכלי שחור-הגרון ומהקיכלי חום-הכנף, הטקסונומיה שלו אינה שנויה במחלוקת: הוא תמיד נחשב למין בפני עצמו, ולכן יש לו מזה זמן רב הערכה משלו ברשימה האדומה. באזור מדריך זה הוא נודד תועה ונשאר כזה; אין חלק במפה שבו הוא מופיע באופן סדיר.

שם מדעי

Turdus obscurus | Gmelin, 1789

Gmelin תיאר את המין ב־1789 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Turdus הוגדר ב־1758 על ידי Linnaeus. Turdus היא המילה הלטינית הרגילה ל'קיכלי'. obscurus בלטינית 'כהה, עמום', על שם הנוצות בגוונים מעומעמים. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־היערות שמעבר לאגם באיקל.