קיכלי נודדקִיכְלִי נוֹדֵד | Turdus migratorius

קול

השיר הוא סדרה רציפה של מוטיבים שרוקים קצרים עם דגם עולה ויורד מובהק, cheerily cheer-up cheerio, במשפטים של שניים עד חמישה צלילים עם הפסקות קצרות; הוא שר מוקדם בבוקר ועד מאוחר בדמדומים. קריאת האזעקה היא tut-tut-tut חד ועיקש שיכול להאיץ לנקישה רצופה, לעתים קרובות בשילוב seee גבוה ודק. יש גם chuk-chuk-chukkerrr צוהל ומפטפט בהתרגשות. נודדים תועים באירופה קולניים למדי: ה-tut-tut-tut החד הוא בדרך כלל הדבר הראשון שמבחין בו צופה בגינה.

זיהוי

קיכלי גדול, בערך בגודל שחרור אך דק יותר, ארוך-זנב יותר וזקוף יותר. החלק העליון אפור-צפחה אחיד, הראש שחרחר אצל הזכר ואפור יותר אצל הנקבה. שתי תכונות נקלטות מיד: העפעפיים הלבנים, הנראים כקו קצר מעל העין ומתחתיה, והגרון הלבן עם פסים שחורים כבדים, התחום בחדות מהצבע שמתחתיו. כל החזה, הבטן והצדדים אדומים-לבנה עמוקים עד כתומים-אדומים, וצבע זה נגמר בפתאומיות במכסות זנב תחתונות לבנות ובפס בטן לבן בין הרגליים. המקור צהוב עם קצה כהה, הרגליים כהות. בתעופה נראים קצוות לבנים לנוצות הזנב החיצוניות וצד תחתון של הכנף אפור בהיר עד אפרפר-לבנבן. לפרטים בסתיו הראשון קצוות שמנתיים למכסות הגדולות וקשקשים כהים על הכתום. על הקרקע הוא רץ בזינוקים קצרים עם עצירות פתאומיות, ואז עומד זקוף ומטה את ראשו להקשיב לעשב — בדיוק כמו קיכלי אפור על מרעה רטוב.

מינים דומים

אין באירופה מין בלבול של ממש, אך יש שלוש מלכודות. הראשונה היא הקיכלי האפור, שממרחק נראה גם הוא כבעל ראש אפור על גב כהה; לו שת אפור מול גב עליון ערמוני, חזה צהוב מנוקד שחור במקום צד תחתון כתום אחיד, וצד תחתון לבן בוהק של הכנף הנראה בהמראה. השנייה היא נקבת שחרור באור חלש, שעשויה להיראות חלודה במעורפל בחזה, אך חסרים לה החלק העליון האפור-צפחה, העפעפיים הלבנים והגרון המפוספס. השלישית היא הבלבול עם אדום-החזה שהשם האנגלי מזמין: ציפור זו שוקלת רבע, הכתום אצלה עולה אל הגרון והמצח, ואין לה דבר מיציבת הקיכלי. מבין הקיכלים הנודדים התועים מאסיה, העשויים להופיע באותם חודשים, אחד מתקרב משום שגם לו כתום בחלק התחתון; אך אצלו הכתום מוגבל לצדדים, עם בטן לבנה, פס גבה לבן בולט וטבעת עין בהירה, והציפור קטנה יותר ומסומנת דק יותר. לשאר הקיכלים האסייתיים יש כולם פס גבה ברור או גרון מסומן בשחור, וחסר להם האדום-לבנה האחיד הנמשך עד הבטן.

בית גידול

בצפון אמריקה כמעט בכל מקום שבו נפגשים עצים וצמחייה נמוכה: מדשאות, גינות, פארקים, בתי קברות, מטעים, שולי שדות ומשוכות, וכן יער רחב-עלים ומעורב פתוח, שולי יער ושטחי כריתה, עד יער המחטניים של האזור הבוראלי וההרים. ניזון בהליכה על צמחייה נמוכה מתולעי אדמה ומחרקים, ועובר בחורף לגמרי לפירות, כשלהקות גדולות מתקבצות בשיחים עשירים בפירות ובמטעים. בהתאם לכך, באירופה הנודדים התועים מגיעים בדרך כלל לגינות, למטעים ולמשוכות עם צינית, עוזרר, קיסוס או חוזרר.

תפוצה ונדידה

מקנן מגבול העצים באלסקה ובקנדה דרומה עד מקסיקו, והוא אחת הציפורים הנפוצות ביותר ביבשת לכל אורך תחום זה. ציפורים צפוניות חורפות בדרום ארצות הברית ובמקסיקו; בדרום התחום הוא תושב קבע. באירופה יש כארבעים תצפיות באיים הבריטיים, ששליש מהן בקורנוול, באיי סילי ובדבון, וכן תצפיות באיסלנד ובאיים האזוריים. הפיזור העונתי שונה: בעוד שרוב ציפורי השיר האמריקניות מגיעות באוקטובר, השיא כאן הוא בדצמבר עד פברואר, כאשר ציפור שהגיעה קודם לכן מבלי שנראתה מתגלה בגינה.

איך ומתי לחפש

מין זה נמצא לעתים רחוקות באופן עצמאי; נוסעים אליו. עקבו אחר דיווחי הנדירים בדצמבר ובינואר וצפו שהציפור תישאר ימים או שבועות, משום שקיכלי נודד שמצא שיח פירות טוב אינו עוזב אותו במהירות. באתר חלים כללי הגינה הרגילים: להישאר על הכביש, לא להפריע לתושבים, ולצפות באור ראשון, כשהציפור יושבת בגובה הרב ביותר בשיח. לחיפוש עצמאי, עברו בכפרי החוף של קורנוול, דרום אירלנד או איי סילי במחצית הראשונה של נובמבר אחרי רוח מערבית חזקה, והקשיבו ל-tut-tut-tut חד מגינה עם חוזרר או צינית.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), ועם אוכלוסייה של כמה מאות מיליונים הוא אחת הציפורים הנפוצות ביותר בצפון אמריקה; המספרים עלו בחמישים השנים האחרונות. לא תמיד היה כך: בשנות ה-50 וה-60 ריסוס בוקיצות ב-DDT נגד מחלת הבוקיצה ההולנדית המית קיכלים נודדים במספרים גדולים כשאכלו את תולעי האדמה המורעלות, והציפורים המתות על המדשאות סיפקו את הדימוי לספרה של רייצ'ל קרסון Silent Spring. מאז איסור ה-DDT התאושש המין לחלוטין; נגיף הנילוס המערבי גורם לתמותה מקומית מבלי להפוך את המגמה. לגבי אזור מדריך זה הוא נודד תועה ותו לא. עם זאת, תצפיות ישנות דורשות זהירות: קיכלים נודדים שוחררו באנגליה בסביבות 1909, ודיווחים רבים מאותן שנים נוגעים לציפורים שנמלטו או שוחררו. תצפיות מודרניות, עם התאריך הנכון ומזג האוויר הנכון מאחוריהן, מתקבלות כציפורי בר של ממש.

שם מדעי

Turdus migratorius | Linnaeus, 1766

Linnaeus תיאר את המין ב־1766 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Turdus הוגדר ב־1758 על ידי Linnaeus. Turdus היא המילה הלטינית הרגילה ל'קיכלי'. migratorius בלטינית 'נודד, משוטט', מ-migrare 'לנדוד', על שם תנועות הציפורים הצפוניות. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־צפון אמריקה.