חמרייה שחורה (Cercotrichas podobe) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

קול

השיר הוא סדרה של מוטיבים חליליים קצרים, צלולים ומוזיקליים, בני שניים או שלושה צלילים כל אחד, לסירוגין עם טרטורים יבשים וchrrr צרוד; הוא נשמע רופף ומהיר יותר משל החמריה ומשנה גובה צליל לעתים קרובות יותר. היא שרה מראש שיטה או אשל, ולעתים בתעופת שיר קצרה ומרקדת עם זנב פרוש. קריאות: chek קשה וקצר וcheeeh אנפופי ומתלונן. רוב השיר ממרץ עד מאי, מוקדם בבוקר ובשעת האור האחרונה.

האזנה: שירהXC1163959

הקלטה: Zsombor Károlyi — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

דקה, ארוכת רגליים וארוכת זנב, עומדת זקופה ונעה על קרקע חשופה בקפיצות ריצה קלות. כל הנוצה שחורה-פיח עמומה, עם גוון חום מעט בכנפיים; המקור שחור ומחודד, העין כהה, ומעל הרסן עובר קו בהיר צר, לעתים קרובות כמעט בלתי נראה. הזנב ארוך ומדורג, ולנוצות החיצוניות קצוות לבנים ברורים, ותואמים להם קצוות לבנים במכסות הזנב התחתונות; שניהם נראים ברגע שהזנב נפרש. הרגליים ארוכות ושחורות. הזוויגים נראים דומים בשטח; הצעירים עמומים יותר ומקושקשים קלות.

מינים דומים

החמריה היא בת הסוג היחידה באזור והתנהגותה כמעט זהה — אותו זנב מורם ופרוש, אותה הליכה בריצה — אך הצבעים הפוכים: היא חומה-חולית מלמעלה ולבנה-שמנתית מלמטה, עם פס גבה לבן רחב וזנב חלוד-חמים, ואילו החמריה השחורה שחורה מהמקור עד הזנב וללא שום סימון בהיר בראש או בצד התחתון. במקום שבו שתיהן נפגשות בערבה, צבע הגוף מכריע מיד. אין בערבה ציפור שחורה אחרת עם זנב כזה: השחור-זנב אפור עם זנב שחור ורגליים קצרות בהרבה, ולסלעית שחורת-הבטן שת לבן, צדי זנב לבנים ואצל הבוגרים כיפה לבנה. הטריסטרמית גדולה כמעט פי שניים ובעלת כתם כנף כתום.

בית גידול

סבך שיטים וסוואנת שיטים בwadis (עמקים יבשים שזורמים בהם מים רק אחרי גשם) של הערבה החמה והצחיחה ביותר, וסבך אשלים לאורך האפיקים היבשים שסביבם. לצד זה — ובערבה לעתים קרובות בעיקר — הצמחייה שנטעו בני אדם: משוכות, בוגנוויליה, שיחים קוצניים וגינות הקיבוצים, מטעי תמרים, משתלות ושולי חלקות מושקות ביטבתה, בסמר, בלוטן ובאילת. הציפור ניזונה בהליכה על קרקע חשופה וחמה מתחת לשיחים, ולוקטת חרקים מפני הקרקע; מחסה שאליו היא יכולה להיעלם אינו רחוק לעולם.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מוצאה באזור הסאהל ובאזור סודאן, מחוף האוקיינוס האטלנטי של מערב אפריקה מזרחה עד ים סוף, ולאורך ים סוף דרך מערב חצי האי ערב. באזור זה היא מוגבלת לדרום הלבנט, בערבה ובסביבתה: היא הופיעה ליד אילת בשנות ה-70 ומקננת באופן סדיר בדרום הערבה מאז שנות ה-80, ומאז התפשטה צפונה עד בערך קו הרוחב של חצבה. האוכלוסייה קטנה ומקומית, לכל היותר כמה מאות זוגות, ונודדות מחוץ לה נדירות. היא אינה מופיעה בשום מקום אחר באזור.

יציב
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

שולי השדות והגינות של יטבתה ושל סמר בדרום הערבה, בין מרץ למאי ובשעה הראשונה אחרי הזריחה. יש לנסוע לאט לאורך המשוכות ולחפש ציפור שחורה החוצה בריצה את הדרך החולית עם זנב מורם לפני שהיא נעלמת מתחת לשיח; יש לעצור ולחכות, כי היא חוזרת לאותו כתם פתוח בתוך דקות ספורות. בצהריים הטמפרטורה שם מגיעה ל-45 מעלות והציפור יושבת ללא תנועה בצל — דבר אינו נראה ואינו נשמע. בסביבות אילת כדאי לבדוק את פארקי הצפרות ואת ואדיות השיטים מצפון לעיר.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש): תפוצתה בסאהל עצומה והמין נפוץ שם במקומות רבים. בלבנט המצב שונה. זוהי אוכלוסייה קטנה בקצה הצפוני ביותר של התפוצה, בעמק צר אחד, והיא נשענת במידה רבה על ההשקיה והנטיעות של הקיבוצים. אם הצמחייה הזאת נעלמת — החלפת גידול, עקירת משוכות, חלקה שמניחים לה להתייבש — הציפור נעלמת איתה. מנגד, גם סבך השיטים הטבעי של הערבה נתון בעצמו ללחץ: ירידת מי התהום ממיתה שיטים ותיקות, ומעט שיטים צעירות צומחות במקומן.

שם מדעי

Cercotrichas podobe | (Müller, 1776)

Müller תיאר את המין ב־1776 בשם Turdus podobe; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Cercotrichas הוגדר ב־1831 על ידי Boie. Cercotrichas ביוונית, מ-kerkos 'זנב' ו-trikhas 'קיכלי'. לא נמצא הסבר מבוסס ל-podobe. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־סנגל.