שקנאי מצוי (Pelecanus onocrotalus) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

כמעט שותק הרחק מהמושבה: ציפורים עפות ודגות בדרך כלל אינן משמיעות דבר, ולהקה החולפת נמוך נשמעת רק כרחש כנפיים. במושבות ובאתרי דיג משותפים הוא משמיע נהמות גרוניות עמוקות, oo-ooh נמוך ו-chrr קצר וצורם, בתוספת נקישות מקור. צעירים מבקשים מזון ב-eehh צווחני ומייבב הנישא לכל רוחב המושבה.

האזנה: קריאות של ציפורים ניזונות, דלתת הדנובהXC331138

הקלטה: Marco Dragonetti — CC BY 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

עוף מים גדול מאוד וכבד-גוף, עם מקור גדול ושק הזוהר בכתום-צהוב אצל בוגרים. הנוצות לבנות נקיות עם גוון ורוד, בעונת הרבייה עם כתם צהוב על החזה וציצית עורף קצרה, מחודדת ונופלת. העור החשוף סביב העין ורוד עד בצבע בשר ובולט בחדות מול נוצות הראש הלבנות; העין עצמה כהה. במצח הנוצות נמשכות לחוד ברור בבסיס המקור. הרגליים ורודות-בשר עד ורודות-צהבהבות. בתעופה הדגם הוא הסימן המובהק ביותר: הכנף העליונה לבנה עם שפה אחורית רחבה שחורה כפחם ואברות ראשוניות שחורות, והכנף התחתונה לבנה עם נוצות תעופה שחורות התחומות באותה חדות. הצעירים חומים עם סימן כהה דמוי אוכף לרוחב הכנף.

מינים דומים

השקנאי המסולסל הוא מין הבלבול הממשי היחיד, ובתעופה העניין מוכרע מיד: למין זה כנף אפורה-לבנה אחידה שעליה רק האברות הראשוניות אפורות כהות מעט, ללא השפה האחורית השחורה שהשקנאי המצוי מראה מלמעלה ומלמטה. ביושבו או בשחייה השקנאי המצוי לבן-שמנת עם גוון ורוד, מול הנוצות הלבנות המלוכלכות עד האפורות של השקנאי המסולסל; העור החשוף סביב עינו ורוד ותחום בחדות, ושל המסולסל לבן-צהבהב בהיר ודועך בהדרגה. לשקנאי המצוי עין כהה, ציצית עורף חלקה ומחודדת ורגליים בצבע בשר; למסולסל עין בהירה, מסה רופפת של נוצות מתולתלות על כל אחורי הכיפה ורגליים אפורות-עופרת. גם ההתנהגות עוזרת: שקנאים מצויים דגים בחצי סהר סגור, מסולסלים כמעט תמיד לבדם. השקנאי ורוד-הגב, מין אפריקני שנרשם כנודד תועה עד עמק הנילוס והלבנט, קטן בבירור ואפרפר, עם רגליים אפורות-ורודות ודגם כנף דהוי. ממרחק רב להקות דואות עשויות להזכיר חסידות או עגורים; הצוואר המכונס והמקור המונח על החזה מזהים אז את השקנאי.

בית גידול

מים מתוקים ומליחים גדולים ורדודים: אגמי דלתה, לגונות, מאגרים ואגמי ערבה מלוחים, עם מקומות לינה על גדות חול, משטחי בוץ ומחצלות קנה-סוף צפות. הוא כמעט תמיד דג בקבוצה: שש עד עשר ציפורים יוצרות חצי סהר או פרסה, דוחפות את הדגים בשחייה אל מים רדודים ואז גורפות בבת אחת. הוא אינו צולל מן האוויר אלא גורף תוך כדי שחייה, ונע עשרות קילומטרים ביום בין מקום הלינה לאתרי הדיג.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקנן בדרום-מזרח אירופה ובדרום-מערב אסיה, עם המושבה האירופית הגדולה ביותר בדלתת הדנובה ומושבות נוספות באגמי פרספה, באזור האגמים של אנטוליה ומסביב לים הכספי; ציפורים אלה חורפות בצפון-מזרח אפריקה ובמזרח התיכון. בצפון-מערב אירופה, כולל האיים הבריטיים, המין אינו מבקר בר: שקנאים המופיעים שם הם כמעט תמיד ציפורים מאוספים; טבעות, כנפיים גזומות או אברות ראשוניות בלויות באופן חריג מצביעות על מקור זה. בחצי האי האיברי הוא נדיר ביותר. האירוע הבולט ביותר היה הפלישה של 1990–1991, עם ציפורים בלגונה דה סריניינה, באל בורגו דה אברו ובמאגרי מקיננסה-קספה, בד בבד עם הגעה בו-זמנית מצפון לפירנאים, שהצביעה על ציפורי בר ככל הנראה; תצפיות מאוחרות רבות נשארות בקטגוריה של מקור מפוקפק, כי המין מסתדר בקלות באוספים. מי שרוצה להיות בטוח שיראה אותו בטבע צריך לנסוע לדנובה או לבלקן.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

יש לשכור סירה מטולצ׳ה בדלתת הדנובה במאי או בתחילת יוני ולהיות על המים לפני הזריחה: בין חמש לשש וחצי הציפורים עוזבות את המושבה בגלים, ועד עשר בערך הן דגות בצוותים בתעלות הרדודות. אגם קרקיני בדרום הבלקן מציג את אותו מחזה מהסכר, ללא סירה. גם שם יש להגיע מוקדם, כי בחום אחר הצהריים הציפורים חגות גבוה בזרמים תרמיים ואפשר לעקוב אחריהן רק כנקודות. אם שקנאי מופיע במאגר במערב אירופה, יש להקדיש את הדקות הראשונות לכנפיים ולרגליים: אברות ראשוניות שלמות ולא בלויות והיעדר טבעות או נוצות גזומות הם בדיוק מה שוועדת נדירים תצטרך כדי להתייחס לתצפית ברצינות.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש): התחום עצום ואוכלוסיית העולם גדולה, בעיקר בזכות הציפורים האפריקניות. באירופה המין נדיר בהרבה ממה שנתון זה מרמז, כי מספר המושבות קטן ודלתת הדנובה נושאת את עיקר המקננים האירופיים. הפרעה במושבות, ייבוש אזורי מזון רדודים, התנגשויות בקווי חשמל והתפרצויות של שפעת העופות הם הלחצים העיקריים; הגנה על מושבות ואזורים שקטים בדלתות הם האמצעים היעילים ביותר.

שם מדעי

Pelecanus onocrotalus | Linnaeus, 1758

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. באותו חיבור הוא הגדיר גם את הסוג Pelecanus. Pelecanus היא הצורה הלטינית של היוונית pelekan 'שקנאי', שמקורה ב-pelekys 'גרזן'. onocrotalus הוא השם הלטיני של השקנאי, שנלקח מהיוונית onokrotalos, מ-onos 'חמור' ו-krotalon 'רעשן': מילולית 'נוער כחמור', על שם הקריאה הצרודה.