שחפית צהובת-מקורשַׁחֲפִית צְהוּבַּת-מַקּוֹר | Thalasseus bergii

קול

kerr-ak קשה, נמוך וצורם, גס וצרוד יותר מזה של השחפית שחורת-המקור וללא חדותו. בעת הפרעה הוא הופך ל-krik-krik-krik מהיר, ומעל מושבה הוא מצטבר לרעש צורם רצוף. במפרץ עקבה נשמעת לעתים רחוקות יותר מקריאה אחת מציפור חולפת; זה אינו מין שמכריז על עצמו.

זיהוי

גדולה ורחבת-כנף, עם משקי כנף איטיים ועמוקים המזכירים יותר שחף משחפית. המקור ארוך וכבד, צהוב-לימון עד צהוב-זיתי, נוטה מעט מטה לכיוון הקצה; הרגליים שחורות. הכיפה השחורה נמשכת לאחור לציצית פרועה הניתנת להרמה, אך פס לבן רחב מפריד תמיד בין בסיס המקור לשחור – גם בלבוש רבייה מלא, ופס זה מכריע את הזיהוי במבט אחד. הגב העליון והכנף העליונה אפורים-צפחה כהים, כהים בבירור מכל שחפית אחרת באזור, והשת והזנב באותו אפור; החלק התחתון לבן. מחוץ לעונת הרבייה הכיפה מתנמרת בלבן והשחור נסוג אל הציצית. לצעירים חלק עליון אפור-חום קשקשי עם פסים כהים לרוחב הכנף ומקור דהוי בצבע קרן-צהוב. ציפורי ים סוף שייכות ל-velox, הצורה הגדולה, הכהה וארוכת-המקור ביותר של המין.

מינים דומים

ההשוואה מתחילה בשחפית שחורת-המקור, וההבדל נראה מכל מרחק: היא נראית לבנה בוהקת, עם מקור שחור שקצהו צהוב ותחום בחדות, ושת וזנב לבנים, ואילו לשחפית צהובת-המקור מקור צהוב כולו ומשטח אפור כהה אחד מהגב העליון ועד קצה הזנב. השחפית הבנגלית נמצאת ביניהן בגודלה, עם מקור כתום נקי ודק יותר וגב עליון אפור בהיר עם שת כהה בקושי; בלבוש רבייה הכיפה השחורה שלה מגיעה עד בסיס המקור, ואילו השחפית צהובת-המקור שומרת על המצח הלבן כל השנה. גם הציצית שונה: ארוכה, כבדה וזיפית אצל השחפית צהובת-המקור, קצרה ודקה יותר אצל השחפית הבנגלית. השחפית הכספית גדולה עוד יותר, אך מקורה עבה ואדום-דם, היד כהה מלמטה והזנב מפוצל בקושי.

השוואת שחפיות: מקור, רגליים, ראש וזנב זה לצד זה

בית גידול

ימים קרובים לחוף, שוניות אלמוגים ומפרצים רדודים, ומנוחה על שרטונות חול, לשונות יבשה, מזחים, מצופים וכלובי דגים צפים. מקננת במושבות צפופות על איונים שטוחים וחשופים של אלמוגים וחול, לעתים קרובות לצד שחפיות בנגליות. למים מתוקים אין תפקיד: המין קשור למים מלוחים ולעתים רחוקות מתרחק מהחוף אל האוקיינוס הפתוח.

תפוצה ונדידה

ציפור של הימים החופיים החמים של האוקיינוס ההודי ושל מערב האוקיינוס השקט, עם אוכלוסייה גדולה בים סוף ובמפרץ הפרסי. כמעט דבר מזה אינו נכלל במפת המדריך. המפה נעצרת בקו רוחב 29 מעלות צפון, שהוא קו הרוחב של ראש מפרץ עקבה: החוף באילת והחוף שממול בעקבה נכללים, ושאר ים סוף לא. באילת היא מבקרת לא שכיחה אך כמעט שנתית, ורוב התצפיות ביולי ובאוגוסט, עם ציפורים בודדות באביב ובחורף. גם ראש מפרץ סואץ, סביב עין סוחנה, מניב תצפיות. המושבות הקרובות ביותר נמצאות מאות קילומטרים דרומה, על איים הרחק מחוץ למפה.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

החוף הצפוני באילת הוא המקום, וראש מפרץ סואץ בעין סוחנה הוא האפשרות השנייה. יש להתמקם ליד המרינה מוקדם ביום ביולי או באוגוסט ולעבור על השחפיות הנחות על מצופים, רפסודות והמזח. יש למיין תחילה לפי גודל ולפי הגב העליון הכהה, ואז להמתין שהציפור תסובב את ראשה, כי צבע המקור מכריע. יש לצפות לציפור אחת בין עשרות שחפיות ים; רוח מהיבשה לים מועילה, כי היא מחזיקה את השחפיות קרוב לחוף.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש): המין פרוס על תחום גדול ומונה מאות אלפים. הוא נשאר פגיע מקומית, כי המושבות נדחסות על מספר קטן של איונים נמוכים, שבהם איסוף ביצים, הפרעה מסירות נופש וזיהום נפט עלולים לגרום לאובדן מושבה שלמה בעונה אחת. כמה מאיי הקינון בים סוף נמצאים כיום בתוך שטחים מוגנים, דבר המעניק למושבות העיקריות מידה של שקט.

שם מדעי

Thalasseus bergii | (Lichtenstein, 1823)

Lichtenstein תיאר את המין ב־1823 בשם Sterna bergii; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Thalasseus הוגדר ב־1822 על ידי Boie. Thalasseus נגזר מהיוונית העתיקה thalassa 'ים'. bergii נקרא על שם הרוקח והבוטנאי הפרוסי קרל היינריך ברגיוס, שאסף את הפרטים הראשונים ליד קייפטאון. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־כף התקווה הטובה.