אלימוןאֲלִימוֹן | Alaemon alaudipes

קול

מעוף השירה אופייני. מהקרקע או משיח נמוך הציפור מטפסת כמעט אנכית בכנפיים רוטטות ומשמיעה סדרת שריקות צלולות ונמשכות העולות בגובה הצליל ומואצות; בשיא היא נעצרת, סוגרת למחצה את כנפיה וצונחת חזרה לקרקע בנפילה מתהפכת, ולעתים קרובות מסיימת את המשפט בדרך למטה. הקריאה הרגילה היא שריקה גבוהה ונמשכת הנישאת למרחק רב על פני מישור ריק. הוא שר מאמצע החורף ועד סוף האביב, בעוצמה הרבה ביותר בשעה הראשונה והאחרונה של האור, וגם בלילות בהירים לאור הירח.

זיהוי

עפרוני גדול, דק ובהיר, באורך 19–22 cm, עם רגליים ארוכות ובהירות, צוואר ארוך ומקור ארוך וכהה המעוקל כלפי מטה באופן אחיד. מלמעלה חום-חולי עד חום-אפרפר אחיד, מלמטה לבן, עם רצועה של כתמים שחורים חדים לרוחב החזה העליון ולאורך הצדדים. הראש בהיר, עם פס עין כהה ופס שפם כהה התוחמים מכסות אוזן לבנות. התמונה המכרעת מתקבלת רק בתעופה: רצועה לבנה רחבה חוצה את נוצות התעופה השחורות, כך שהכנף נראית בניגוד חד של שחור ולבן מלמעלה ומלמטה. הזנב כהה עם פינות בהירות. הזכרים גדולים וארוכי מקור יותר מהנקבות, אך זהים להן בשאר הסימנים. הוא הולך ורץ בצעדים ארוכים, נעצר בבת אחת, מגשש וחופר בחול במקורו, ומדי פעם עולה על שיח נמוך.

מינים דומים

רוב הטעויות קורות בתעופה. לדוכיפת אותו דגם כנף שחור-לבן ומקור מעוקל, אך גוף כתום-חמחם, ציצית הנפרשת כמניפה ומעוף רפוי דמוי פרפר, והיא נחה על חומות, עמודים ועצים. הרץ המדבר הולך על אותה קרקע חשופה, בהיר וארוך רגליים באותה מידה, אך חסר את המקור המעוקל, יש לו פס שחור-לבן מאחורי העין ועורף כחול-אפור, ובתעופה תחתית הכנף שלו שחורה כולה. לעפרוני הצפון-אפריקני גם כן מקור ארוך ומעוקל, אך הוא קטן בהרבה, מנומר בכהה, מסתתר בצמחיית ערבה נמוכה בשטחים גבוהים יותר ולעולם אינו מראה לבן בכנף. עפרוני המדבר הקטנים והקומפקטיים – עפרוני מדבר ועפרוני חכלילי – הם לכל היותר בחצי גודלו, חוליים אחידים, קצרי רגליים וקצרי מקור.

בית גידול

מדבר חול וחצץ שטוח עם שיחים נמוכים מפוזרים: reg פתוח (מדבר חצץ שטוח המכוסה אבנים) ו-hamada חשופה (מדבר סלע חשוף מכוסה חצץ), אפיקי ואדיות רחבים, שולי שדות דיונות, שולי משטחי מלח ומישורי החוף החוליים של האוקיינוס האטלנטי. הוא זקוק לשני דברים בו בזמן – שטח רב של קרקע פתוחה ויציבה לריצה ולחפירה, ושיח בודד לשיר ממנו ולהסתתר תחתיו. הוא נעדר מצמחייה סגורה, ונעדר באותה מידה מים חולות ללא צמחים כלל.

תפוצה ונדידה

מאיי כף ורדה ומהחוף האטלנטי של צפון-מערב אפריקה מזרחה לאורך הסהרה כולה, מהמגרב לצפון-מזרח אפריקה, והלאה דרך סיני לדרום הלבנט ולחצי האי ערב, ועד צפון-מערב תת-היבשת ההודית, מחוץ לתחום המדריך. בתחום ספר זה הוא מצוי בשפע בדרום-מערב המגרב ובסהרה המערבית, מקומי יותר מזרחה במגרב, ובדרום הלבנט מוגבל לערבה, לנגב ולסביבות ים המלח. הוא אינו מקנן ביבשת האיברית ולא באיים הקנריים. זהו תושב קבע מובהק, הנשאר באותו קטע מדבר כל השנה ונודד לכל היותר כמה קילומטרים.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

נסעו מוקדם, לאט, והביטו בקרקע. בדרך מדברית מבחינים בו בדרך כלל תחילה כציפור בהירה הרצה על רגליים ארוכות לפני הרכב; רק כשמתקרבים יותר מדי הוא ממריא ופותח את הכנף השחורה-לבנה. מינואר עד מרץ עדיף לעצור את הרכב ולהקשיב: השריקה העולה של זכר מחזר נשמעת למרחק מאות מטרים, והנפילה המתהפכת מתחתיה מזהה אותו. המישורים סביב מרזוגה, בומאלן ודאחלה אמינים, וכך גם הערבה בין אילת לים המלח.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש): תחום התפוצה משתרע מהאוקיינוס האטלנטי ועד הודו והציפור נוכחת בכולו, אם כי תמיד בצפיפות נמוכה. מקומית התמונה מורכבת יותר. היכן ששולי המדבר מושקים הוא נעלם, והיכן שהשיחים ב-wadis (עמקי נחל יבשים הזורמים רק אחרי גשם) נרעים עד תום או נכרתים לעצי הסקה, נעלמות איתם עמדות השירה. הגידול החד בנסיעת שטח על דיונות ומישורים מפעיל לחץ גם על הדגירות, משום שהקן הוא גומה בקרקע והצעירים הולכים לפני שהם עפים. אף אחד מהלחצים הללו אינו פועל על כל תחום התפוצה בבת אחת, ולכן המין נמצא בבירור בקטגוריה הבטוחה.

שם מדעי

Alaemon alaudipes | (Desfontaines, 1789)

Desfontaines תיאר את המין ב־1789 בשם Upupa alaudipes; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Alaemon הוגדר ב־1840 על ידי Keyserling & Blasius. Alaemon ביוונית, מ-alēmōn 'נודד', מ-alaomai 'לנדוד'. alaudipes היא מילה לטינית, מן alauda 'עפרוני' וpes 'רגל': בעל רגלי עפרוני. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־בין גפסה לתוזר, תוניסיה.