כל המינים › ציפורי שיר › שפמתנים › שפמתן
שפמתןשְׂפַמְתָּן | Panurus biarmicus
Baardmannetje | Bearded Reedling | Bigotudo | Bartmeise | Panure à moustaches
לא ירגזי ולא סבכי אלא משפחה בפני עצמה: ציפור קני סוף חומה-צהבהבה וארוכת-זנב, שכמעט תמיד נשמעת קודם — ping מתכתי אי-שם בעומק הסוף — ורק אחר כך נראית, כציפור קטנה החולפת נמוך מעל ראשי הזרעים.
לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.
קול
הקריאה היא סימן ההיכר: ping או ching צלול, מתכתי ואנפפי מעט, לעתים קרובות בסדרות קצרות ומכמה ציפורים בבת אחת, כמו מיתרי גיטרה קטנים הנפרטים. ביניהן נשמע tsrrr יבש ומטרטר כקריאת קשר, וכשקבוצה מתעופפת, תערובת נרגשת של שתיהן. שיר של ממש כמעט אינו קיים: הזכר מוסיף ל-ping לא יותר מכמה נקישות ומשפט מטרטר רך. נשמע כל השנה, ובעוצמה הרבה ביותר בימים ללא רוח באוקטובר ובנובמבר, כשקבוצות ממריאות גבוה מעל הסוף לפיזור הסתווי.
הקלטה: Bubulcus — CC BY 3.0 · Wikimedia Commons
זיהוי
גוף קטן, זנב מדורג ארוך במיוחד וצד עליון אוקר חם עד קינמון. לזכר ראש אפור-כחלחל, מקור צהוב, עין צהובה ופס שפם שחור רחב ומשולש היורד מהרסן מטה על הלחי — לא זקן אלא שפם תלוי — וכן כיסויי תחתית זנב שחורים. לנקבה אין ראש אפור ואין שפם: חומה-אוקר אחידה עם ראש בהיר ותחתית זנב בהירה. לצעירים גב שחור וצדי זנב שחורים. התעופה חלשה ומרפרפת, והזנב הארוך נגרר מאחור.
מינים דומים
כמעט אינו ניתן לבלבול בסוף. צללית ארוכת-זנב המטפסת בצמחייה עשויה להיות ירגזי זנבתן, אך הוא שחור, לבן וורוד ונשאר בשיחים, לא בסוף. גיבתון הסוף חולק את בית הגידול אך הוא מפוספס, קצר-זנב יותר, בעל מקור חרוטי ושיר מהוסס שונה לחלוטין. צעירי שפמתן עם גבם השחור נחשבים לעתים לציפור אקזוטית כלשהי; הקריאה מזהה אותם מיד.
בית גידול
אך ורק סוף נרחב, ותיק ורטוב עם שכבה עבה של גבעולים מתים עומדים: ביצות גדולות, בריכות כבול, חופי אגמים ולגונות ושולי סוף רחבים לאורך מים מתוקים ומליחים. מקנן נמוך בסוף, ממש מעל המים. ניזון מחרקים בקיץ ומזרעי סוף בחורף, ולשם כך הוא מכוונן מחדש את מערכת העיכול שלו בסתיו ובולע חצץ.
היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.
תפוצה ונדידה
ממערב אירופה ברצועה רחבה ומקוטעת עד מרכז אסיה, ובכל מקום קשור לביצות סוף. מרכז הכובד נמצא בצפון-מערב אירופה ובמרכזה: אלפי זוגות בשטחי הסוף הגדולים סביב דרום הים הצפוני, ומזרחה בביצות של מרכז ומזרח אירופה ובחוף הים השחור. סביב הים התיכון הוא מקנן מקומית ובמספרים קטנים ומבודדים — דלתת האברו, האלבופרה של ולנסיה, דוניאנה והלגונות של לה מנצ'ה.
- יציב
- קינון (קיץ)
- חורף
- נדידה
- כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל
איך ומתי לחפש
בוקר שמשי ללא רוח באוקטובר או בנובמבר, בצד המוגן של שטח סוף גדול: קבוצות של עשר עד חמישים ציפורים עפות נמוך ואפשר לצפות בהן מתאזנות על ראשי הזרעים. עמדו בשקט והניחו להן להתקרב; ומעל הכול, עקבו אחר ה-ping. בחורף הן מעדיפות את הצד השמשי של שולי הסוף, נמוך, ממש מעל קו המים.
מצב שימור
אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), אך המספרים משתנים בקיצוניות. חורפים קשים עם שלג וקרח ממושכים על הסוף עלולים לצמצם אוכלוסייה בחצי, ולאחר מכן היא מתאוששת בשנתיים-שלוש טובות, משום שזוג עשוי לגדל שלושה מחזורי קינון בעונה. בטווח הארוך הבעיה העיקרית היא אובדן סוף ותיק עומד: קציר שנתי, התייבשות, מפלסי מים קשיחים מדי והפיכת שטחי סוף לסבכי ערבה הופכים ביצות לבלתי שמישות.
שם מדעי
Panurus biarmicus | (Linnaeus, 1758)
Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם [Parus] biarmicus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Panurus הוגדר ב־1816 על ידי Koch. Panurus ביוונית, מ-panu 'במידה רבה מאוד' ו-oura 'זנב', על שם הזנב הארוך. biarmicus מתייחס לביארמיה, השם הלטיני של ביארמלנד שליד הים הלבן; העוף אינו מקנן שם למעשה, והשם נשען על טעות בתיאור המקורי. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־הולשטיין, גרמניה.