ירגזי סיבירייַרְגְּזִי סִיבִּירִי | Poecile cinctus

קול

הקריאה האיטית והעמוקה ביותר מכל ירגזי אירופי: tchay-tchay-tchay כבד, ממושך ואנפפי, שלפניו בדרך כלל שניים או שלושה צלילים גבוהים ודקים – יחד tsi-tsi-tchayyy-tchayyy. בהשוואה לירגזי ההרים, שנשמע כבר איטי, ציפור זו נמוכה, רחבה וממושכת עוד יותר; הקול נישא למרחק רב ביער מכוסה שלג ושקט, ולעתים קרובות הוא הסימן היחיד לנוכחות ציפורים. השיר הוא רצף של שריקות איטיות, צלולות ויורדות מעט, tyoo-tyoo-tyoo, קצר ופשוט, הנשמע בעיקר במרץ ובאפריל.

זיהוי

ירגזי גדול עם זנב ארוך יחסית ונוצות רכות ופלומתיות, הגורמות לו להיראות כמעט כדורי בקור. הכיפה אינה שחורה אלא חומה כהה עמומה, ונמשכת הרחק במורד העורף: ברדס חום ארוך ללא שמץ ברק. הסינר גדול ושחור-פיח, עם שפה תחתונה משוננת המתפשטת אל החזה העליון – כבד בבירור יותר מאשר בירגזי הרים או בירגזי ביצות, והדבר הראשון שבולט בציפור יושבת. הלחיים לבנות לגמרי ומכסות שטח רחב המגיע הרחק אל צדי הצוואר. הצבע החזק ביותר נמצא בצדדים ובמכסות תת-הזנב: חלודי חם עד קינמון, רווי יותר מאשר בכל ירגזי אירופי אחר. החלק העליון חום-אפור, ושוליים בהירים לאברות המשניות יוצרים שדה בהיר חלש. המקור קצר ועבה.

מינים דומים

ירגזי הרים וירגזי ביצות – ראו את דפי המינים שלהם, שבהם ההבדל בין שניהם מפורט מקרוב. בתחום האירופי של הירגזי הסיבירי רק ירגזי ההרים נכנס לתמונה של ממש; ירגזי הביצות אינו מצוי בלפלנד, ולכן ההשוואה הזו נשארת שם תאורטית. לעומת ירגזי ההרים, ציפור זו גדולה וארוכת זנב יותר, הכיפה שלה חומה ולא שחורה עמומה ונמשכת רחוק יותר במורד העורף, הסינר גדול ועמוק יותר, והצדדים חלודיים של ממש במקום שבו לירגזי ההרים לכל היותר גוון חול חם. ירגזי הביצות נבדל בחדות רבה עוד יותר: כיפה שחורה-כחלחלה מבריקה עם שפה נקייה, סינר קטן ומסודר, וללא כל קינמון בצדדים. הכלל בצפון פשוט: ירגזי גדול עם ברדס חום וצדדים חלודיים הוא ירגזי סיבירי, וברגע שהוא קורא אין כל ספק.

בית גידול

יער מחטניים ותיק ופתוח של הטייגה הצפונית: יער אשוח ואורן עם הרבה עץ מת עומד, משולב בליבנה, לאורך שולי ביצות ובעמקי נהרות ונחלים. גם חגורת ליבנה ההרים בגבול העצים וסבכי הערבה והליבנה לאורך המים נחשבים; מה שחשוב אינו מין העץ אלא גיל היער והזמינות של גזעים רכים ונרקבים. חלל הקינון נחצב בידי הציפור עצמה או מורחב בליבנה או בערבה רכה ורקובה; מקומית הוא משתמש בתיבות קינון. בסתיו הוא אוגר מאגרים גדולים בסדקי קליפה ובין מחטים, ובזכותם הוא שורד את החורף הקוטבי.

תפוצה ונדידה

מלפלנד וחצי האי קולה מזרחה לרוחב כל סיביר עד קמצ'טקה, ומעבר למצר ברינג אל צפון-מערב צפון אמריקה – אחת מציפורי השיר המעטות המקננות בשתי היבשות. החלק האירופי הוא רק פינה מכך: מדרום לחוג הקוטב הצפוני הוא כמעט נעדר. אין זו ציפור המופיעה במקומות אחרים באירופה: המין יושבני במידה ניכרת וכמעט אינו נודד כלל. אפילו בתוך לפלנד זוגות נעים מעט מאוד ונשארים באותו כתם יער כל השנה.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

בואו בחורף. מדצמבר עד מרץ הירגזי הסיבירי מגיע לתחנות האכלה בלפלנד – המוכרת ביותר היא זו שבקאמאנן בין איבאלו לאוטסיוקי, שבה הוא יושב על השומן לצד ירגזי הרים, ירגזי מצויץ ועורבני סיבירי. בקיץ זה קשה בהרבה: לכו ביער אורן ותיק עם גזעים מתים עומדים מוקדם בבוקר, עמדו בשקט, והקשיבו ל-tchayyy-tchayyy איטי ונמוך בין קריאות הירגזים הרגילות. שריקה והשמעת הקלטות פועלות היטב רק לעתים רחוקות; סבלנות ושקט פועלים טוב יותר. רק אז הסתכלו על הברדס החום, על הסינר הגדול ועל הצדדים החלודיים.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), משום שהחלק הסיבירי של התחום גדול מאוד. בפנוסקנדיה, לעומת זאת, מצבו רע: המין יורד בכל תחום תפוצתו שם, בחדות הרבה ביותר במערב. הגורמים נעוצים בייעור המודרני: כריתה מלאה, קציר עומדים ותיקים וסילוק עצים מתים עומדים מסלקים גם את חורי הקינון וגם את המזון. במקומות שבהם נשארת טייגה ותיקה ורב-גילית עם עץ מת, הוא מחזיק מעמד.

שם מדעי

Poecile cinctus | (Boddaert, 1783)

Boddaert תיאר את המין ב־1783 בשם Parus cinctus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Poecile הוגדר ב־1829 על ידי Kaup. Poecile ביוונית, מ-poikilos 'רב-גוני'. cinctus בלטינית 'חגור, מפוספס', מ-cingere 'לחגור'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־סיביר.