כל המינים › ציפורי שיר › סבכיים › סבכי קוצים
סבכי קוציםסִבְכִּי קוֹצִים | Curruca communis
Grasmus | Greater Whitethroat | Curruca zarcera | Dorngrasmücke | Fauvette grisette
סבכי הקוצים הוא סבכי דק וארוך-זנב של סבך הפטל, המשמיע את משפטו המהיר והגרוס מזרד בולט ולעתים מזנק אחריו בתעופת שיר קצרה. עד אמצע מאי כל סוללה וכל שולי שדה מוזנחים מלאים בהם.
לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.
קול
פטפוט קצר, מהיר וגרוס של שתיים עד שלוש שניות, כאילו מישהו צרוד מדקלם משהו במהירות: cher-cher-witcher-witcher-cher-chewee, מחוספס בגוון, ללא שריקות ברורות ועם סלסול קטן בסוף. הוא מושמע מזרד בולט בראש שיח פטל או מגדר תיל, ולעתים קרובות מאוד בתעופת שיר: הציפור מזנקת באלכסון, מרחפת רגע בכנפיים מרפרפות ונוחתת בחזרה על השיח תוך כדי שירה. הקריאה היא check קשה וקצר, וציפור מופרעת משמיעה chairrr ממושך וגרוס, כמו מסרק הנגרר על ציפורן. השירה נמשכת מהימים האחרונים של אפריל עד יולי, עזה ביותר במחצית הראשונה של מאי וחזקה ביותר בשעה הראשונה אחרי הזריחה, אך נמשכת גם באמצע היום ובמזג אוויר חם גם בערב.
הקלטה: Sander Pieterse — CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons
זיהוי
דק וארוך-זנב, עם משטח כנף חלודי: למשניות ולשלישוניות שוליים חלודיים רחבים, ומכל מרחק המשטח החם הזה הוא הדבר הראשון הנראה. הרגליים בהירות – בצבע קש, צהבהב או בשר. הגרון לבן נקי ובולט בחדות. לזכר ראש אפור-אפרפר עם טבעת עין לבנה צרה וגוון ורוד בחזה; הנקבה חומת-ראש יותר ועמומה יותר מלמטה. לזנב הארוך נוצות חיצוניות לבנות, הנראות בקלות כשהציפור צוללת אל הסבך. נוצות הכיפה מורמות לעתים קרובות, והראש נראה פרוע וזוויתי.
מינים דומים
סבכי הטוחנים הוא המין העיקרי שעמו מתבלבלים, ושלושה סימנים מכריעים: צבע הרגליים (קש בהיר בסבכי הקוצים, אפור-עופרת עד כמעט שחור בסבכי הטוחנים), הכנף (משטח חלודי רחב בסבכי הקוצים, חום-אפרפר אחיד ללא גוונים חמים בסבכי הטוחנים) והפנים (לסבכי הטוחנים מסכת מכסות אוזן כהה המנוגדת לכיפה אפורה, ולסבכי הקוצים אין). גם השירים מבדילים ביניהם מיד: פטפוט מהיר וגרוס אצל סבכי הקוצים, נקישה יבשה בגובה אחד אצל סבכי הטוחנים. הסבכי הניצי חסון וכבד בהרבה, עם קשתית צהובה ושני פסי כנף לבנים. באזור הים התיכון הסבכי הרונן מזכיר סבכי קוצים קטן, אך יש לו גרון וחזה כתומים וטבעת עין אדומה.
בית גידול
שטח פתוח, עבות וקוצני ללא עצים גבוהים: סוללות פטל, משוכות עוזרר, כתמי סרפד, סוללות ושולי דרכים, נטיעות צעירות ושטחי כריתה, שולי שדות עבותים, סבך דיונות ופינות מוזנחות. הקן ממוקם נמוך בסרפד, בפטל או בשיח קוצני. בנדידה משתמש כמעט בכל סבך, כולל ערוצים יבשים ומקיס ים-תיכוני.
היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.
תפוצה ונדידה
מקנן בכל אירופה ועד סיביר, וכן באנטוליה, בלבנט ובצפון-מערב אפריקה; חורף בסאהל, מעט מדרום לסהרה. בצפון-מערב אירופה מקנן מצוי בסוללות, בשוליים עבותים ובסבך דיונות; בארצות השפלה צנח בשלושה רבעים בשנה אחת לאחר הבצורת הגדולה בסאהל ב-1968 וב-1969, התאושש רק בשנות ה-90 וכיום שוב במגמת עלייה קלה. באזור הים התיכון הוא מפוזר יותר: בחצי האי האיברי מקנן בצפון ובמרכז, בנוף משוכות ובסבך הררי. באוגוסט ובספטמבר עוברים מספרים גדולים דרך חצי האי האיברי ומעל צפון אפריקה והלבנט.
- קינון (קיץ)
- נדידה
- כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל
איך ומתי לחפש
אמצע מאי, בשעתיים הראשונות אחרי הזריחה, לאורך סוללה או שולי שדה עשירים בפטל. אין להביט אל תוך השיח אלא אל הזרדים העליונים: סבכי הקוצים שר במכוון במקום גלוי. יש לבדוק את הרגליים של כל ציפור שרה, כי לצד סבכי טוחנים ההבדל מתברר מיד. תעופת השיר – למעלה באלכסון, רגע של רטט, ואז למטה תוך כדי שירה – מסגירה ציפורים שאחרת היו מוחמצות.
מצב שימור
אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), ובעל אוכלוסייה אירופית גדולה מאוד, שהתאוששה ברובה מהקריסה של סוף שנות ה-60. המספרים עדיין משתנים משנה לשנה עם כמות הגשמים בסאהל. בטווח הארוך יותר סילוק צמחייה עבותה, כיסוח שולי דרכים וגדות תעלות בעונת הקינון, ואובדן משוכות ופינות בר בשטחים החקלאיים הם הלחצים הגדולים ביותר.
שם מדעי
Curruca communis | (Latham, 1787) (GBIF: Sylvia communis)
Latham תיאר את המין ב־1787 בשם Sylvia communis; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Curruca הוגדר ב־1802 על ידי Bechstein. Curruca בלטינית, שמו של עוף קטן שלא זוהה שהמשורר הרומי יובנאליס מזכיר. communis בלטינית 'נפוץ'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־קנט, אנגליה.