סבכי אשליםסִבְכִּי אֲשָׁלִים | Curruca mystacea

קול

השיר הוא פטפוט מהיר וגרגרני של שתיים עד ארבע שניות, דק ודמוי קנה יותר משל סבכי שחור-הראש ועם פחות טרטור, ושריקה צלולה בודדת עוברת בו. הוא מושמע מראש אשל או בתעופת שיר קצרה ומרפרפת מעל הסבך. שימושית בהרבה הקריאה: dzheh יבש, מזמזם ומעט אנפפי הנשמע בכל הפרעה ונישא למרחק על פני שטח פתוח, יחד עם chek קשה. השירה נמשכת מאפריל עד יוני; באזורי החורף הציפור כמעט שותקת והקריאה המזמזמת היא כל מה שנשמע.

זיהוי

סבכי קטן ודק שזנבו השחור הארוך בולט מול גב חיוור, אפור-חום חולי. לזכר כיפה שחורה עמומה ומסכה שחורה סביב העין, אך השחור אינו מוגדר בחדות: בעורף ובלחיים הוא דועך לאפור, כך שאין ברדס של ממש. טבעת העין כתומה-אדומה, הגרון לבן, וגוון ורוד רך על החזה, הנמשך מהגרון לצדדים אצל ציפורים טריות באביב. נוצות הכנף הפנימיות והמכסות הגדולות אחידות, ללא שוליים בהירים, כך שהכנף המקופלת נראית חסרת סימונים. הרגליים חומות-אדמדמות חיוורות. הנקבה אפורה-חולית עם חלק תחתון לבן-מלוכלך, טבעת עין בהירה ואותו זנב כהה; הצעירים נראים דומים מאוד. בכל לבוש הסימן המהיר ביותר הוא הצירוף של זנב כהה מול גב חיוור יחד עם תנועת הזנב המסתובבת.

מינים דומים

סבכי שחור-הראש הוא הבלבול הקבוע, וההבדל הוא באיכות השחור ולא בעצם קיומו. אצל סבכי שחור-הראש הכיפה שחורה מבריקה, מכסה את כל הראש עד מתחת לעין ונחתכת חדות מול הגרון הלבן. אצל סבכי האשלים השחור עמום ופיחי, מוגבל לכיפה ולפס העין, ודועך לאפור בעורף. נוסף על כך חלק תחתון בגוון ורוד ולא לבן נקי, חלק עליון חיוור וחולי יותר, ושימוש שונה בזנב: סבכי שחור-הראש מקפיץ ומזקיף אותו, ציפור זו מסובבת אותו. גם סבכי הרונן וסבכי הרונן המערבי ורודים מלמטה, אך יש להם פס לחי תחתון לבן, החסר כאן לחלוטין, וזנב קצר ופחות שחור בהרבה. לזכר סבכי שחור-גרון גרון שחור עם פס שפם לבן ורחב, ולסבכי הקפריסאי נקודות שחורות על כל החלק התחתון – שני מינים הדומים לו רק בראש. הנקבות והציפורים בשנה הראשונה הן הקשות ביותר: הן חיוורות וחסרות סימונים עד כדי כך שלעתים קרובות כל מה שנותר הוא הזנב השחור מול הגב החולי, ואופן תנועתו.

בית גידול

באזורי הקינון, סבך בעמקים יבשים ולאורך נהרות: אשלים צפופים על שרטונות החול והחצץ של הפרת, צמחיית צפצפה וערבה לאורך תעלות השקיה, ומזרחה יותר מלוח ומדבר-למחצה עם שיחים פזורים. בחורף ובנדידה הוא משתמש בוואדיות שיטים, במלוח ובאשלים לאורך ים סוף ובערבה, ובסבך סביב נאות המדבר של סיני. התמונה תמיד זהה: שיחים בגובה חצי מטר עד שני מטרים עם הרבה קרקע חשופה ופתוחה ביניהם, שדרכה הוא נע נמוך.

תפוצה ונדידה

מקנן מדרום-מזרח אנטוליה ומעבר לקווקז מזרחה על פני הרמה האיראנית ודרום-מערב מרכז אסיה עד בלוצ'יסטן, בשלושה תת-מינים. בתחום המפה פירוש הדבר רק הרצועה לאורך הפרת ויובליו בדרום-מזרח אנטוליה, סביב בירג'יק וחלפטי. תחום החורף נמצא בחצי האי ערב, בדרום הרמה האיראנית, לאורך ים סוף ובצפון-מזרח אפריקה, וחלק ניכר ממנו נמצא בתוך המפה. בלבנט הדרומי הוא לכן ציפור לא נפוצה אך כמעט שנתית, בעיקר בחורף ובנדידה בערבה וסביב אילת; בקפריסין מופיעים ציפור אחת או שתיים ברוב השנים. במערב אירופה הוא נודד תועה נדיר מאוד.

• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

באמצע מאי לאורך הפרת בבירג'יק, באשלים שעל שרטונות הנהר, בשעה הראשונה אחרי הזריחה. לכו לאורך שולי הסבך ועקבו אחר תנועה בצמרות: הציפור שרה לזמן קצר ואז יורדת חזרה נמוך. בלבנט הדרומי העונה היא החורף – ואדי מלוח בערבה, או שולי השדות סביב אילת, שם הוא נע בין סבכים שחורי-ראש וסבכים שחורי-כיפה. בשני המקומות, אל תסתכלו על הראש אלא על הזנב: סבכי שחור-הראש מקפיץ אותו למעלה, ציפור זו מסובבת אותו, וזה נראה ממרחק הרבה לפני כל פרט בנוצות.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), עם תחום תפוצה גדול מאנטוליה עד בלוצ'יסטן וללא סימן לירידה רחבה. עם זאת, השוליים המערביים של תחום זה פגיעים, משום שהם תלויים ברצועת האשלים לאורך הפרת, הנתונה ללחץ של סכרים, שאיבת מים להשקיה, כריית חול ורעיית גדות הנהר. במקומות שבהם הנהר נסכר נעלם הסבך הנמוך שעל השרטונות, והציפור נעלמת איתו. כמעט דבר אינו ידוע על המספרים באזורי החורף, משום ששם היא שותקת, נמוכה ובשטח קשה.

שם מדעי

Curruca mystacea | (Ménétries, 1832) (GBIF: Sylvia mystacea)

Ménétries תיאר את המין ב־1832 בשם Sylvia mystacea; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Curruca הוגדר ב־1802 על ידי Bechstein. Curruca בלטינית, שמו של עוף קטן שלא זוהה שהמשורר הרומי יובנאליס מזכיר. mystacea נגזר מהיוונית mystax 'שפם, שפה עליונה' ופירושו 'בעל שפם', על שם פס הלחי הלבן. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־סאליאן, אזרבייג'ן.