עלווית הריםעַלְווִית הָרִים | Phylloscopus nitidus

קול

הקריאה תלת-הברתית — chi-su-wee — קצרה, צלולה ועם סיום עולה; בסונוגרמה היא יוצרת קו זיגזג שטוח, יורד-עולה-יורד-עולה. הסיום העולה הוא סימן השדה האמין היחיד של ממש מול העלווית הבלטית, שקריאתה דו-הברתית ויורדת בסופה. השיר מושמע במשפטים קצרים למדי, המתחילים ללא צליל פתיחה ובנויים מרכיבים מורכבים ומתפתלים כמעט ללא חזרות, כך שכל משפט נשמע שונה מקודמו. העלווית הבלטית, לעומת זאת, שרה בגושים ברורים החוזרים על עצמם. השיר נשמע מסוף אפריל עד יולי, לרוב מגובה רב בצמרת אשור או קרפינוס.

זיהוי

המבנה והגודל כשל העלווית הבלטית, אך הצבע שונה: ירוק-עשב טרי מלמעלה, עם גוון צהוב ברור על פס הגבה, מכסות האוזן והגרון, הנמשך אל החזה העליון. שאר הצד התחתון לבן עם גוון צהוב-ירקרק בצדדים. פס הגבה ארוך ורחב, לרוב צהוב בבירור יותר מאשר אצל העלווית הבלטית ומגיע עד בסיס המקור, ומתחתיו פס עין כהה. פס הכנף על המכסות הגדולות רחב וצהוב יותר מאשר אצל העלווית הבלטית, ואצל ציפור בלבוש טרי יש לעתים קרובות פס שני, חלש, על המכסות האמצעיות. המקור נראה חזק, עם לסת תחתונה כתומה בבירור וללא קצה כהה; הרגליים אפורות-חומות בהירות. אצל ציפור בלבוש קיץ בלוי כמעט הכול דוהה — מלבד הצהוב בפנים, שהוא בדיוק הסימן הנשמר זמן רב ביותר.

מינים דומים

הכול תלוי בהבחנה מהעלווית הבלטית, וההבדל הוא בצבע ובקריאה. העלווית הבלטית ירוקה-אפרפרה ולא ירוקה-עשב, ולבנה-משיית ולא בגוון צהוב; פס הגבה שלה לבן ולא צהוב, ופס הכנף היחיד שלה צר ולבן-עכור. ראו את עמוד המין ההוא, שבו אותו הבדל מוצג מהצד השני. הקריאה מכריעה: אצל העלווית הבלטית היא דו-הברתית ויורדת בסופה, אצל עלווית ההרים תלת-הברתית עם סיום עולה בבירור. יש להיזהר מתצלום יחיד — אור שמש חזק על ציפור סתווית בלבוש טרי גורם לכל עלווית בלטית להיראות כעלווית הרים. לעלווית כפולת-פס שני פסי כנף לבנים וחדים וללא צהוב כלל בפנים. עלווית צהובת-גבות קטנה יותר, עם פס כיפה בהיר ושוליים לבנים לנוצות השלישוניות. עלווית צפונית גדולה ועמומה יותר, עם קצה כהה ללסת התחתונה ופס גבה שאינו מגיע לבסיס המקור.

בית גידול

מקננת ביער הררי לח בקווקז, בהרי הפונטוס ובשפלה הכספית: יער אשור, אלון וקרפינוס עם תת-יער צפוף של צינית, רודודנדרון ופטל, יער מעורב עם אשוח ואורן, ועמקי נחלים מיוערים עד גובה של כ-2,500 מטרים. גם בפארקים ותיקים ובחורשות כפריות ובחורש גדום שהתעבה במדרונות ההרים. היא ניזונה גבוה בצמרת ועל הענפים החיצוניים. בחורף היא נמצאת ביערות רחבי-עלים ובגנים בדרום תת-היבשת ההודית ובסרי לנקה.

תפוצה ונדידה

מקננת בצפון-מזרח אנטוליה, בכל הקווקז ולאורך הים הכספי עד האלבורז, עם מאחז מזרחה יותר; היא חורפת בדרום-מערב תת-היבשת ההודית ובסרי לנקה. תחום הקינון נמצא אפוא ברובו בתוך תחום המדריך, בפינתו המזרחית. כנודדת תועה לצפון-מערב אירופה היא נדירה מאוד: מספר קטן של תצפיות באיים הבריטיים וסביב הים הצפוני הדרומי, בקיץ ובסתיו. התצפיות התרבו מאז 2008, בעיקר משום שצפרים מקליטים כיום קריאות באופן שגרתי. באזור הים התיכון היא נדירה ביותר.

• קינון (קיץ)
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

לתצפית ודאית יש לנסוע לאזורי הקינון: המחצית השנייה של מאי ביער האשור והקרפינוס בקווקז או בחוף הפונטי של אנטוליה, מוקדם בבוקר, בחיפוש גבוה בחופה אחר ציפור ירוקה עזה עם ראש צהוב. מחוץ לתחום הקינון יש רק שיטה מעשית אחת, והיא מחייבת מכשיר הקלטה: כל נודדת תועה מהקבוצה הזו בסוף האביב או בקיץ מזוהה כעלווית הרים רק לאחר שהקריאה הוקלטה והסיום העולה והתלת-הברתי הודגם. כל התצפיות המאושרות בצפון-מערב אירופה התקבלו כך. מלבד זאת חפשו את הצהוב בפס הגבה ובגרון, הנשאר נראה גם אצל ציפור בלבוש בלוי.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש). אוכלוסיית הקינון בקווקז ובאלבורז גדולה ואין סימן לירידה, אף שבמקומות מסוימים כריתת יערות אשור ותיקים ורעייה בשכבת השיחים מהווים לחץ. מאז 1991 הציפור מוגדרת כמין נפרד ולא כצורה של העלווית הבלטית, ולכן סדרת התצפיות האירופית קצרה כל כך: ציפורים רבות שנצפו בעבר לא קיבלו מעולם שם.

שם מדעי

Phylloscopus nitidus | Blyth, 1843

Blyth תיאר את המין ב־1843 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Phylloscopus הוגדר ב־1826 על ידי Boie. Phylloscopus ביוונית, מ-phullon 'עלה' ו-skopos 'מחפש', מ-skopeō 'להתבונן': העוף החופש בעלווה. nitidus בלטינית 'מבריק, בהיר', על שם הגוונים הירוקים והצהובים הרעננים של הנוצות. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־כלכותה, הודו.