כל המינים › חופמאים, שחפים ושחפיות › שחפים ושחפיות › שחף שחור
שחף שחורשַׁחַף שְׁחוֹר | Larus fuscus
Kleine mantelmeeuw | Lesser Black-Backed Gull | Gaviota sombría | Heringsmöwe | Goéland brun
השחף השחור הוא השחף הכהה בעל הרגליים הצהובות הנפוץ ביותר בנמלים, על גגות ובחופים במשך רוב השנה. בזכות שכיחותו הוא מין מתאים ללימוד הערכת גוון הגב ודגם קצות הכנפיים.
לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.
קול
מלא ועמוק יותר משל שחף כספי: ga-ga-ga צרוד ונובח ו-kyow מיילל. הקריאה הארוכה נשמעת כשהראש מוטה הרחק לאחור, והיא הקול העיקרי במושבות ממאי עד יולי, עם קריאת אזעקה אפית קצרה כשמתקרבים לקן. על גגות בערי נמל המקננים הם הקולות הראשונים הנשמעים בבוקר.
הקלטה: Tanguy Loïs — CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons
זיהוי
שחף גדול עם גב בצבע אפור-צפחה עד כמעט שחור, בהיר יותר בבירור בצורה המערבית מאשר בצורה הצפונית, אך תמיד כהה יותר משחף כספי. הרגליים צהובות עזות, העין צהובה-בהירה עם טבעת עין אדומה, המקור צהוב עם כתם אדום על הלסת התחתונה. מאחר שקצה הכנף השחור מתמזג בגב הכהה, הניגוד נמוך; יש מראה לבנה אחת על האברה הראשונית החיצונית ביותר, ולעתים מראה קטנה יותר על זו שלידה. בחורף הראש מפוספס אפור-חום עד העורף. צעירים בשנתם הראשונה חומים-כהים וקשקשיים, עם מקור שחור, פס זנב חד ואברות ראשוניות פנימיות כהות, במקום שבו לשחף כספי יש חלון בהיר; נוצת הבוגר מושגת רק בשנה הרביעית.
מינים דומים
לשחף כספי גב אפור בהיר בהרבה, רגליים בצבע בשר ובצעירים חלון בהיר באברות הראשוניות. שחף ימי כבד בהרבה, עם מקור גדול, רגליים בצבע בשר וקצוות לבנים רחבים לקצה הכנף. שחף צהוב-רגל הוא הקשה ביותר: גם לו רגליים צהובות, אך גבו בהיר וכחלחל יותר, ראשו כבד יותר ויש יותר שחור באברות הראשוניות. פרטים מהצורה הצפונית דקים ושחורים יותר, וזיהוים מעורר דיון לאורך החוף בכל סתיו.
השוואת שחפים: רגליים, ראש, מקור וקצה כנף זה לצד זה
בית גידול
מקנן במושבות בדיונות, על איים דלי צמחייה, באזורי תעשייה ועל גגות שטוחים. ניזון הרחק בים מאחורי סירות דיג, בשדות מעובדים מאחורי המחרשה, במזבלות ולאורך קו הגאות, ועובר עשרות קילומטרים ביום. בחצי האי האיברי הוא מתרכז בחורף בדלתאות נהרות, במאגרים, בנמלי דיג ובאתרי פסולת.
היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.
תפוצה ונדידה
מקנן בצפון-מערב אירופה, מאיסלנד וסקנדינביה עד בריטני וחצי האי האיברי. המושבות לאורך הים הצפוני — מאסווכטה, איי הוואדן, הדלתה — מחזיקות חלק גדול מאוכלוסיית העולם של הצורה המערבית. באופן מסורתי רוב הפרטים נודדים לחצי האי האיברי ולצפון-מערב אפריקה, שם המין חורף במספרים גדולים לאורך החוף האטלנטי, הגוודלקוויר והים התיכון; חלק הולך וגדל נשאר כיום בצפון-מערב אירופה.
- יציב
- קינון (קיץ)
- חורף
- נדידה
- כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל
איך ומתי לחפש
באוגוסט חפשו מקום לינה בחוף או נמל דיג שבו בוגרים וצעירים עומדים יחד, והשוו את צבע הגב והרגליים ישירות לשחפים הכספיים שלידם; זה לצד זה ההבדלים ברורים יותר מאשר בפרטים בודדים. שימו לב גם לטבעות צבע: ציפורים ממושבות הים הצפוני מטובעות בהיקף רחב, וקריאות טבעות מחצי האי האיברי מספקות נתוני נדידה ישירים. בחרו שעה שבה השמש מאחור, כי בתאורה נגדית או תחת עננות כבדה כמעט אי אפשר להעריך את גוון הגב.
מצב שימור
אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש). הפחתת השלכת שלל הלוואי בדיג וסגירת מזבלות צמצמו את מקורות המזון, ואילו ביבשה שועלים מרוקנים מושבות ושפעת העופות גרמה בשנים האחרונות לתמותה מקומית. הקינון על גגות מתרחב ויוצר עימותים בערים, אך הוא גם מעניק למין שטח ללא טורפים.
שם מדעי
Larus fuscus | Linnaeus, 1758
Linnaeus תיאר את המין ב־1758 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. באותו חיבור הוא הגדיר גם את הסוג Larus. Larus בלטינית, מהיוונית העתיקה laros, וככל הנראה ציין שחף או עוף ים גדול אחר. fuscus בלטינית 'כהה', שחור או חום, על שם הגלימה והכנפיים הכהות. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־שוודיה.