חרטומנית ארוכת-מקורחַרְטוֹמָנִית אֲרוּכַּת-מַקּוֹר | Limnodromus scolopaceus

קול

keek חד, גבוה וקטוע, מושמע ביחידות או, בהתרוממות, מחובר לסדרה נוקשת ומהירה keek-keek-keek. הצליל דק וחודר ונשמע למרחק רב מעל מים פתוחים. החרטומנית קצרת-המקור נשמעת שונה לחלוטין: tu-tu-tu רך ועגול בן שלוש הברות, המזכיר את הביצנית צהובת-הרגל. קבוצות ניזונות משמיעות גם מלמול שקט הנשמע רק מקרוב.

זיהוי

באורך לוחם אך בנויה כבדה בהרבה, קצרת-צוואר, עם גב מקומר, רגליים קצרות צהובות-ירקרקות ומקור ארוך וישר, ארוך יותר באופן ניכר אצל נקבות. בוגרים בקיץ אדומים-לבנה עד מכסות הזנב התחתונות, עם צדדים מפוספסים לרוחב וכתמים שחורים דקים בצדי הצוואר והחזה. ציפורים בחורף בעלות חזה אפור חלק התחום בחדות מול בטן לבנה, עם פס גבה בהיר מעל פס עין כהה. הצעירים חומים חמים יותר, עם נוצות כנף שלישוניות אפורות-חומות חלקות שבשוליהן לכל היותר קו חלודי צר. בתעופה נראים טריז לבן לאורך הגב, זנב מפוספס לרוחב הנראה כהה מכל מרחק, ואצבעות הבולטות מעט מעבר לו.

מינים דומים

כל הבעיה היא החרטומנית קצרת-המקור (Limnodromus griseus). המקור ארוך יותר בממוצע אצל החרטומנית ארוכת-המקור, אך הטווחים חופפים לחלוטין: לזכר ארוך-מקור מקור קצר מזה של נקבה קצרת-מקור, ולכן אורך המקור לבדו אינו מכריע דבר. אצל צעירים הנוצות השלישוניות כן מכריעות. לחרטומנית ארוכת-המקור שלישוניות אפורות-חומות חלקות עם לכל היותר שוליים חלודיים דקים; לחרטומנית קצרת-המקור שוליים רחבים וחמים עם פסים ולולאות פנימיים, דגם הפסים המוכר. לחרטומנית ארוכת-המקור גם פסי זנב שחורים רחבים מהלבנים, ולכן זנב כהה יותר, וצדדים מפוספסים לרוחב ולא מנוקדים בלבוש רבייה. בשטח הקריאה מכריעה: צליל חד וגבוה אחד לעומת סדרה רכה בת שלוש הברות. כשמצליחים לגרום לציפור לעוף, הזיהוי בדרך כלל ידוע עוד לפני שנבחנה קבוצת נוצות כלשהי.

בית גידול

באירופה כמעט תמיד מים מתוקים רדודים או מליחים מעט: שטחי עשב מוצפים, בורות חרסית ומחצבות חצץ המתכסים צמחייה, אחוים לחים עם שולי בוץ פתוחים, בריכות שפכים ומלחות. היא משכשכת הרבה מעל הברך ועובדת על אותו מטר רבוע דקות ארוכות, בדקירות האנכיות המהירות שמאפיינות את המין. משטחי גאות פתוחים משמשים אותה הרבה פחות מאשר את החרטומנית קצרת-המקור. מקננת בטונדרה חופית לחה עם גבשושיות סמר ובריכות.

תפוצה ונדידה

מקננת בצ׳וקוטקה ובמערב אלסקה ובצפונה, וחורפת מדרום צפון אמריקה ועד מרכז אמריקה. באירופה היא מהחופמאים הנארקטיים הסדירים יותר. לאיים הבריטיים מגיעות כמה ציפורים בשנה, בעיקר צעירות בספטמבר ובאוקטובר; לאורך דרום הים הצפוני הדגם שונה, עם שיא מאפריל עד יוני, גל שני מיולי עד נובמבר ומספר פרטים השוהים עד החורף. בחצי האי האיברי יש מספר קטן של תצפיות, הפזורות בלגונות החוף, בלה מנצ׳ה ובאיים הקנריים, עם שיא בסתיו.

איך ומתי לחפש

יש לחפש בצד היבשתי של סוללת הים ולא בשפך עצמו. מעקב אחר דיווח טרי משתלם, כי ציפורים אלה משתקעות לעתים קרובות על בריכה אחת ימים או שבועות, ומאפשרות התקרבות כשהן ניזונות. כדאי להמתין לתצפית בתעופה: ה-keek הקשה היחיד שווה יותר מכל סימן נוצות. אצל צעיר יש לצלם את הכנף המקופלת כך שהשלישוניות ייראו, ובין לימוזות או לוחמים לזהות את הציפור לפי הגב המקומר והרגליים הקצרות עוד לפני בחינת המקור.

מצב שימור

קרובה לסיכון ברמה העולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: קרוב לסיכון) מאז עדכון הרשימה האדומה ב-2024. אוכלוסיית העולם מונה כמה מאות אלפי ציפורים ונראית יציבה, אם כי סקרי קינון בטונדרה קשים והמגמה נשענת בעיקר על ספירות בנדידה. הלחצים נמצאים הרחק מאזורי הקינון: ניקוז והסבה של ביצות הפנים הרדודות במערב צפון אמריקה, שבהן להקות גדולות משירות בסוף הקיץ, והאובדן המתמשך של ביצות חוף מפרץ מקסיקו. אין לה אוכלוסייה משלה באירופה; כאן היא נודדת תועה.

שם מדעי

Limnodromus scolopaceus | (Say, 1822)

Say תיאר את המין ב־1822 בשם Limosa scolopacea; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Limnodromus הוגדר ב־1833 על ידי Wied-Neuwied. Limnodromus ביוונית עתיקה, מ-limnē 'ביצה' ו--dromos '-רץ'. scolopaceus פירושו 'דמוי חרטומית', מהלטינית scolopax 'חרטומית', על שם המקור הארוך והישר. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־ליד קאונסיל בלאפס, איווה.