חרטומית אמריקניתחַרְטוֹמִית אֲמֶרִיקָנִית | Gallinago delicata

קול

בעת ההמראה ketch חד, גבוה ויבש יותר מה-scaap הצרוד של חרטומית הביצות, אך ההבדל קטן מכדי לבסס עליו תצפית. התצוגה מובחנת יותר: הזמזום הפועה של נוצות הזנב החיצוניות הרוטטות גבוה יותר, מהיר יותר ונשמע קשה יותר, קרוב יותר ל-woo-woo-woo-woo מהיר מאשר לפעייה האיטית של חרטומית הביצות.

זיהוי

ממרחק היא חרטומית ביצות: אותו מבנה גוצי, אותו מקור ארוך מאוד וישר, אותם ארבעה פסי שמנת לאורך הגב. מקרוב היא נראית קרה ואפורה יותר, עם פחות אדמדם חם בדגם הראש והגב ושוליים לבנים ולא צהבהבים למכסות הכנף. בזנב שש-עשרה נוצות במקום ארבע-עשרה, והחיצוניות צרות יותר, מפוספסות בכבדות רבה יותר ובעלות פחות לבן.

מינים דומים

חרטומית הביצות היא המועמדת היחידה, וההבדל מסתכם בנוצות שיש לספור. יש לספור את נוצות ההיגוי: שמונה זוגות אצל החרטומית האמריקנית, שבעה אצל חרטומית הביצות. בתעופה יש לבדוק את השוליים האחוריים הלבנים הצרים יותר של האברות המשניות, קו לבן בולט אצל חרטומית הביצות אך לא יותר משפה דקה כאן. יש לבדוק גם נוצות בית שחי ומכסות תחתית כנף כהות יותר, שבהן הפסים הכהים רחבים מהלבנים. בפועל לעתים קרובות לא ניתן להכריע בשטח: רוב התצפיות המאושרות נשענות על תצלומים של זנב פרוש או של עוף מתמתח.

בית גידול

באירופה היא מופיעה בדיוק בשטחים שבהם משתמשת חרטומית הביצות: גדות תעלות, הצפות רדודות, מרעה רווי מים ושדות שלפים מוצפים עם מחסה בטווח מטרים ספורים. בצפון אמריקה היא מקננת בביצות אגמון, בביצות כבול, בביצות ערבה ואלמון ובכרי עשב לחים, וחורפת עד שדות אורז וקני סוכר.

תפוצה ונדידה

מקננת מאלסקה לרוחב צפון צפון אמריקה וחורפת מדרום צפון אמריקה עד צפון דרום אמריקה. בתחום המפה נודדת תועה: כמעט שנתית באיים האזוריים בסתיו, וסדירה באיים הבריטיים, רבות מהן עופות השוהים זמן רב ונצמדים לבריכה אחת במשך חודשים.

איך ומתי לחפש

יש לעקוב אחר עוף חורף השוהה זמן רב בדרום-מערב האיים הבריטיים – קורנוול, אירלנד – ולהקדיש לו זמן; להמתין עד שהוא מתמתח או מטפל בנוצותיו, כי רק אז הזנב נפרש. יש לצלם כל חרטומית הממריאה, מהצד ומלמטה: השוליים האחוריים של הכנף והפסים בתחתית הכנף קלים הרבה יותר להערכה בתמונה חדה מאשר במשקפת.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש). המין מצוי בצפון אמריקה עם אוכלוסייה של מיליונים, וכתשעים אלף הפרטים הנורים שם מדי שנה אינם פוגעים במספרים. אובדן ביצות והתנגשויות במבנים ובתרנים הם הלחצים המוכרים. לתצפיות האירופיות אין כל משקל לגבי המין עצמו.

שם מדעי

Gallinago delicata | (Ord, 1825)

Ord תיאר את המין ב־1825 בשם Scolopax delicata; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Gallinago הוגדר ב־1760 על ידי Brisson. Gallinago בלטינית חדשה חרטומית, מהלטינית gallina 'תרנגולת' והסיומת -ago 'דומה ל'. delicata בלטינית 'עדין'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־פנסילבניה.