כל המינים › חופמאים, שחפים ושחפיות › חופיות וחרטומיות › ביצנית נקודה
ביצנית נקודהבִּיצָנִית נְקוּדָה | Actitis macularius
Amerikaanse oeverloper | Spotted Sandpiper | Andarríos maculado | Drosseluferläufer | Chevalier grivelé
לעולם החדש יש Actitis משלו, והוא מנענע את חלקו האחורי ללא הפסקה בדיוק כמו מקבילו בעולם הישן. בקיץ הוא מזוהה לפי נקודות שחורות בולטות על חלק תחתון לבן; בשאר השנה הזיהוי נשען על אורך הזנב, צבע הרגליים ובסיס המקור.
לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.
קול
peet-weet גבוה וחד בן שתיים או שלוש הברות, קצר ופחות מתגלגל מהסלסול בן חמשת הצלילים של הביצנית לבנת-הבטן. באזעקה peet חד יחיד. נודדים תועים קוראים בעיקר בעת ההמראה, ולעתים קרובות הקריאה הקטועה הזו היא שמסבה לראשונה את תשומת לב הצופה.
הקלטה: Gean Carlo Valdés — CC0 · xeno-canto
זיהוי
קטנה וארוכת גוף, חומה מלמעלה ולבנה מלמטה, עם אותו טריז לבן בין כיפוף הכנף לצד החזה כמו אצל הביצנית לבנת-הבטן. לעופות בנוצת קינון חזה, בטן וצדדים זרועים נקודות שחורות עגולות, ומקור כתום עם קצה כהה. בנוצת חורף ובנוצת צעירים העוף ללא נקודות: חום-אפור חלק מלמעלה, עם פס כהה ברור בכיפוף הכנף ומכסות מפוספסות דק המנוגדות לכתפיות החלקות. הזנב קצר ופס הכנף צר.
מינים דומים
הכול תלוי בהשוואה עם הביצנית לבנת-הבטן, והיא מתחלקת לחמש נקודות. פס הכנף אצל הביצנית הנקודה קצר וצר יותר: הוא דועך סביב האברות המשניות הפנימיות ואינו עובר כפס לבן רציף עד הגוף כמו אצל לבנת-הבטן. הזנב קצר יותר ובולט בקושי או בכלל לא מעבר לקצות הכנפיים המקופלות, בעוד שאצל לבנת-הבטן הוא עובר אותם בבירור; בפרופיל הביצנית הנקודה נראית לכן קצרה וקהה מאחור. הרגליים ורודות-בשר עד צהובות-קש, לעומת אפורות-ירוקות או זיתיות אצל לבנת-הבטן. בסיס המקור בהיר וחם, באביב כתום נקי עם קצה שחור, בעוד ללבנת-הבטן מקור כהה עם בסיס בשרי עמום. ובקיץ יש את הנקודות, שאין ללבנת-הבטן בשום נוצה. אצל עוף בסתיו יש לבדוק קודם את הזנב והרגליים, ורק אחר כך את פרטי הנוצה.
בית גידול
שולי מים מתוקים: מאגרים, בורות חצץ, נחלים ונהרות קטנים, אך באירופה גם קירות נמל, רציפי בטון ומפרצונים סלעיים. עופות חורפים נצמדים לעתים קרובות לקטע חוף או מזח אחד במשך שבועות. באזורי הקינון היא משתמשת בשרטוני חצץ ובחופי אגמים מוגנים ברחבי כמעט כל צפון אמריקה.
היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.
תפוצה ונדידה
מקננת ברחבי צפון אמריקה וחורפת מדרום צפון אמריקה עד דרום אמריקה. באיים הבריטיים נודדת תועה לא שכיחה אך שנתית, עם ניסיון קינון בסקאי ב-1975 שנכשל בשלב הביצים; התצפיות פרושות על פני השנה, עם פיזור אביבי במאי וביוני, הגעה סתווית כבדה יותר מאוגוסט עד אוקטובר ומעט עופות חורפים בחופים הדרומיים והמערביים. ביבשת נדירה הרבה יותר: בחוף הים הצפוני בעיקר בסתיו, בחצי האי האיברי מספר קטן של תצפיות בחופי קנטבריה וגליסיה ובאיים.
איך ומתי לחפש
בספטמבר ובאוקטובר יש לבדוק ברצינות כל ביצנית לבנת-בטן במאגר או על שובר גלים בנמל, ולבחון קודם כול את אורך הזנב ביחס לקצות הכנפיים, ואחר כך את צבע הרגליים. עוף חורף נשאר לעתים קרובות נאמן לרציף אחד במשך חודשים, ולכן ביצנית על מזח בחוף האטלנטי או בים האירי בדצמבר ראויה לצילום, רצוי עם כנף פתוחה, ולבחינה מעמיקה.
מצב שימור
אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש) ונפוצה ברחבי צפון אמריקה, אם כי המספרים יורדים לאט בגלל פיתוח קווי חוף, לחץ פנאי על אגמים ואובדן שרטוני חצץ טבעיים. עבור אירופה המין משמש בעיקר מדד לשקעים מערביים חזקים בסתיו.
שם מדעי
Actitis macularius | (Linnaeus, 1766)
Linnaeus תיאר את המין ב־1766 בשם Tringa macularia; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Actitis הוגדר ב־1811 על ידי Illiger. Actitis ביוונית, מ-aktitēs, 'שוכן החוף', מ-aktē, 'חוף'. macularius היא בלטינית 'מנומר', על שם הכתמים השחורים בחלק התחתון בנוצת הרבייה. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־פנסילבניה.