מלכילון מדירהמַלְכִּילוֹן מָדֵירָה | Regulus madeirensis

קול

כאן נמצאת ההבחנה הממשית ממלכילון לבן-גבות, והיא גדולה דיה לשימוש בשטח. מלכילון לבן-גבות שר רצף אחיד אחד של צלילים דקים וזהים, המואץ ומתחזק בהדרגה ואז נקטע בבת אחת, ללא סיומת. מלכילון מדירה אינו שר כך: שירו בנוי ממשפטים קצרים ומשתנים שבהם הצלילים עולים ויורדים בגובה, בקצב ברור, והמשפט אינו נקטע בבת אחת אלא מסתיים בסיום נוקש ומעט בלתי סדיר. השיר כולו נשמע מלא, נמוך ומגוון יותר – דומה יותר לשיר המהיר של סבכי קטן מאשר לרצף הדק של מלכילון היבשת. הקריאה היא zit גבוהה בסדרות של שתיים עד ארבע, מעט מלאה ונמוכה יותר מזו של מלכילון לבן-גבות ועם משקל רב יותר לכל צליל. האזהרה החלה על כל המלכילונים תקפה גם כאן: הצליל גבוה כל כך שצופים רבים מעל גיל חמישים שומעים רק את הציפורים הקרובות ביותר, ומעל גיל שישים לעתים אף לא אותן. ביער הדפנה עדיף להקליט מאשר לסמוך על השמיעה.

זיהוי

עגול, קצר-זנב וגדול-ראש כמו כל מלכילון, אך עם מקור ארוך ודק באופן יחסי המעניק לראש פרופיל חד יותר. פס כתום עד כתום-אדום עובר לאורך הכיפה אצל הזכר, צהוב-כתום אצל הנקבה, תחום בשחור משני הצדדים; השוליים השחורים רחבים ונמשכים הרחק לאחור על הכיפה, כך שראש הציפור נראה כהה בפרופיל. מתחתם עובר פס גבה קצר בצבע לבן-אפרפר המסתיים מעט מאחורי העין, ומתחתיו פס עין שחור ורחב הנשאר שחור ומלא גם לפני העין. הגב ירוק-זית כהה, התחתית לבנה-אפרפרה עם גוון חום-צהבהב עכור בצדדים. בצד הצוואר יש לכל היותר רמז לגוון ברונזה. שני פסי כנף בהירים, עם הסימן השחור בבסיס אברות הזרוע המשותף לכל המלכילונים. לצעירים אין צבע בכיפה; השוליים השחורים הרחבים של הכיפה ופס העין הכבד קיימים כבר.

מינים דומים

במדירה עצמה אין עמו בלבול: מלכילון האורנים ומלכילון לבן-גבות נעדרים, וזהו המלכילון היחיד בארכיפלג. הבעיה אינה בשטח אלא בספרות, והיא נוגעת להשוואה עם מלכילון לבן-גבות, המוכר מהיבשת – ראו גם את דף המין מלכילון לבן-גבות. ארבעה דברים מצביעים על מלכילון מדירה. פס הגבה קצר ועכור יותר: הוא מסתיים מעט מאחורי העין במקום להימשך הרחק מעבר לה, והוא לבן-אפרפר ולא לבן נקי. פס העין רחב יותר ונשאר עבה ושחור גם בין המקור לעין, כך שהפנים נראות כהות ולא מפוספסות בחדות. השוליים השחורים לאורך הכיפה רחבים יותר ונמשכים רחוק יותר לאחור. והמקור ארוך ודק בבירור – הסימן היחיד שמאפשר אחיזה בצילום של פרט בודד, והסיבה לבקש תמיד צילום פרופיל במקרה של ספק. נוסף על כך, כתם הברונזה בצד הצוואר, אחד הסימנים הטובים אצל מלכילון לבן-גבות, כמעט נעדר כאן, והציפור כולה ירוקה-כהה יותר מלמעלה ואפורה יותר מלמטה. השיר, לעומת זאת, הוא המכריע, והוא מתואר להלן. באי עצמו רק עלווית חורף עלולה להטעות, ורק את מי ששופט לפי הגודל: היא גדולה בשליש, מוארכת, חומה-זיתית אחידה ובעלת זנב ארוך שהיא מורידה כל הזמן.

בית גידול

הליבה היא הlaurisilva (יער הדפנה הלח של מקרונזיה): יער הדפנה הלח וירוק-העד של המדרונות הצפוניים והערוצים, עם til (דפנה קנרית, Ocotea foetens, גבוהה וכהת-עלים), vinhático (דפנת מדירה, Persea indica, כמו ה-viñátigo של האיים הקנריים), דפנה וbarbusano (Apollonias barbujana), צפוף ומכוסה טחב ושרוי בעננים במשך רוב השנה. שם הוא חי בגובה של כשש מאות עד אלף שש מאות מטרים, בצפיפות הגבוהה ביותר ביער ותיק וסגור. הוא מאכלס גם את אברש העצים במדרונות הגבוהים, שם Erica arborea ו-Erica platycodon גדלים לעצים קטנים ומעוקמים, ומעבר לכך מטעים של קריפטומריה יפנית, אורן ואקליפטוס, שם צפיפותו נמוכה בבירור אך הוא נוכח. הוא נמצא גם בגנים ובפארקים של פונשל ולאורך הlevadas (תעלות השקיה במדירה עם שביל לצדן), כמעט עד גובה פני הים. הקן הוא אותו ספל תלוי של טחב, חזזיות וקורי עכביש שבונים כל המלכילונים, התלוי מתחת לענף או בתוך גוש צפוף של שרך או אברש.

תפוצה ונדידה

האי הראשי מדירה בלבד, ובשום מקום אחר בעולם. הוא נעדר מפורטו סנטו ומהדסרטס, ואינו מופיע באיים האזוריים או באיים הקנריים; תחום התפוצה העולמי כולו של המין נכנס אפוא באי אחד ששטחו בקושי שבע מאות וארבעים קמ"ר. באי זה הוא מצוי ונפוץ ומאכלס כמעט כל עומד של יער סגור או של צמחייה שיחית גבוהה, מיערות הדפנה בצפון ובמסיב המרכזי ועד חגורת האברש ברכסים והמדרונות הנטועים שסביבם. הוא יציב ואינו עוזב את האי לעולם; לא נרשמה ציפור בר מחוץ למדירה. בחורף הציפורים יורדות מעט נמוך יותר אל הערוצים, מה שמשפר את הסיכוי לתצפית טובה לאורך לבדה בחודשים אלה.

• יציב

איך ומתי לחפש

לכו ליער הדפנה, לא לחוף. האתרים המוכרים הם ריביירו פריו עם השביל לבלקואש, לבדה דו קלדייראו ורדה מקיימאדש, יער פנאל והאזור סביב רבסאל; את הציפור אפשר למצוא בכל ארבעתם בבוקר אחד. לכו לאט והקשיבו תחילה: ה-zit הדק נשמע כמעט תמיד לפני שהציפור נראית, והמשפט הנוקש שאחריו מאשר את הזיהוי ללא משקפת. לאחר מכן סרקו את הזרדים החיצוניים ולא את הגזע, משום שהיא ניזונה בעלים האחרונים ונתלית הפוכה לשם כך. שעות הבוקר המוקדמות, עם ענן מעל היער, הן הקלות ביותר בהרבה; הציפור אינה ביישנית ולעתים קרובות מאפשרת תצפית ממרחק של שניים או שלושה מטרים, וזו ההזדמנות לבחון היטב את המקור הארוך.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), ומצוי באי עצמו: המספרים יציבים והמין מאכלס כמעט את כל היער המתאים. עם זאת, זוהי ציפור של אי אחד ללא אי שני: כל מה שפוגע ביער של מדירה פוגע בבת אחת באוכלוסייה העולמית כולה. השריפות הגדולות של 2010 ו-2016 המחישו זאת; הן פגעו בעיקר במטעים ובחגורת האברש, אך הראו כמה מהר זה יכול לקרות. מלבד שריפות, הלאוריסילווה נתונה ללחץ מצמחים שהובאו לאי, מאקליפטוס ומקריפטומריה יפנית שניטעו סביב שוליה, ומדריסה בשבילי הלבדות העמוסים ביותר. השטח המוגן גדול – רוב יער הדפנה נמצא בתוך הפארק הטבעי ונכלל ברשימת אתרי המורשת העולמית – וזו הסיבה העיקרית למצבו הטוב של המין.

שם מדעי

Regulus madeirensis | Harcourt, 1851

Harcourt תיאר את המין ב־1851 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Regulus הוגדר ב־1800 על ידי Cuvier. Regulus בלטינית 'מלך קטן', צורת הקטנה של rex 'מלך', על שם פס הכתר הזהוב. madeirensis פירושו 'של מדיירה', האי שאליו המין שייך. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־יערות הדפנה של מדיירה.