קיכלי גדולקִיכְלִי גָּדוֹל | Turdus viscivorus

קול

השיר הוא סדרה של משפטים חליליים קצרים וחזקים בטון נמוך ויורד, דומים לאלה של השחרור אך פשוטים, חוזרניים וגסים יותר, עם הפסקות ארוכות ביניהם, מושמעים ממקום גבוה. הוא ממשיך לשיר דווקא בסערה, בגשם ובאור עמום, מאמצע דצמבר ועד מאי, והוא ציפור השיר הראשונה של השנה. הקריאה אופיינית: נקישה סדרתית יבשה ועצית, trrrrt, כמו רעשן או חפיסת קלפים הנדפדפת במהירות, מושמעת בתעופה ובאזעקה.

זיהוי

גדול, ארוך-רגליים וארוך-זנב, עומד זקוף לגמרי על הקרקע. החלק העליון חום-אפרפר קר ללא גוון חם; החלק התחתון לבן עד לבנבן עם כתמים שחורים גדולים ועגולים הפזורים באופן לא סדיר, צפופים ביותר לאורך הצדדים. בתעופה בולטים שני דברים: צד תחתון לבן בוהק של הכנף, וקצוות לבנים לנוצות הזנב החיצוניות הנראים לרגע בנחיתה. התעופה גלית מאוד, עם כנפיים צמודות לגוף בין סדרות המשקים. הזוויגים דומים.

מינים דומים

לקיכלי האפור אותו צד תחתון לבן של הכנף, והוא המלכודת העיקרית בתעופה, אך ראשו ושתו אפורים-כחלחלים, הגב העליון ערמוני והזנב שחור ללא קצוות לבנים; הוא גם מפטפט ולא משמיע נקישה סדרתית. הקיכלי הרונן קטן בבירור, חום חם יותר, קצר-זנב, עם כתמים קטנים בצורת ראש חץ וצד תחתון צהבהב של הכנף. בנדידה בחוף או בהרים קיכלי גדול רחוק עלול להיחשב לנץ מצוי או לדורס קטן בשל התעופה הגלית.

בית גידול

שטח פתוח למחצה עם עצים גבוהים בודדים לצד שטחי עשב נמוך: יערות פארק, שולי יער, שדרות, מטעים, שטחי שיחים עם אורנים פזורים, בתי עלמין ומגרשי גולף. בדרום אירופה עולה עד ההרים, ביערות אורן ובמרעה אלפיני; בחורף בלהקות פזורות בשטחי עשב ובעצי הדבקון והערער הנושאים פירות.

תפוצה ונדידה

מהאיים הבריטיים ומחצי האי האיברי ועד סיביר, ודרומה עד ההרים הגבוהים של צפון אפריקה. בצפון-מערב אירופה מקנן לא שכיח עד לא שכיח למדי בקרקעות חוליות מיוערות, ובנוסף עוברים ומבקרי חורף במספרים משתנים. באזור הים התיכון נפוץ ומצוי באזורי גבעות והרים, מיערות קנטבריה ועד יערות האורן של סיירה נבדה.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

יש ללכת לשדרה ישנה או לשולי יער אשור ביום אפור וסוער בפברואר ולהקשיב למשפטים החליליים האיטיים הבאים מלמעלה – לעתים קרובות זו הציפור היחידה ששרה. בסוף הקיץ ובתחילת הסתיו יש לסרוק שטח עשב ליד יער: קבוצות משפחה ניזונות שם במרחק עשרה מטרים זו מזו, וכשהן מתרוממות נראים הצד התחתון הלבן של הכנף ופינות הזנב הלבנות במבט אחד.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), אך מצבו גרוע בבירור במערב אירופה. אובדן שטחי עשב נמוכים ועשירי צמחים, מיעוט חרקים גדולים ותולעי אדמה בשל אינטנסיפיקציה וייבוש, וסילוק עצים בודדים ותיקים הם הלחצים העיקריים. בהרי דרום אירופה המין שומר על מצבו טוב יותר.

שם מדעי

Turdus viscivorus | Linnaeus, 1758

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. באותו חיבור הוא הגדיר גם את הסוג Turdus. Turdus היא המילה הלטינית הרגילה ל'קיכלי'. viscivorus בלטינית 'אוכל דבקון', מ-viscum 'דבקון' ו-vorare 'לטרוף', על שם אכילת פירות הדבקון. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־ברצ'רץ', אנגליה.