אמודאי אירופיאֲמוֹדַאי אֵירוֹפִּי | Cinclus cinclus

קול

השיר הוא סלסול ארוך, מתמשך ונודד, שבו צלילים צלולים וצורמים מתערבבים, באיכות חורקת, כמעט חשמלית – chee-chrit-churr-chee – בגובה צליל המאפשר לו להישמע מעל רעש המים. שני הזוויגים שרים, ובשונה מרוב ציפורי השיר הם שרים לאורך כל השנה, כולל בימי ינואר קפואים. הקריאה היא zit או dzik קצר וקשה, הנשמע בדרך כלל בתעופה, ובדרך כלל זה הדבר הראשון שמבחינים בו: צללית קטנה ומהירה החולפת נמוך מעל המים עם zit-zit חד.

זיהוי

גוצה, קצרת זנב וכהה, באורך זרזיר בערך אך עגולה וכבדה הרבה יותר במראה. הראש והעורף חומים-שוקולד חמים, הגב והכנפיים אפורים-צפחה עם דגם קשקשים כהה ועדין, ועל הגרון והחזה סינר לבן גדול וחד-תחום. מתחתיו יש לציפורי האיים הבריטיים והיבשת פס ערמוני העובר לבטן חומה-שחורה. הזנב הקצר מורם כמו אצל הגדרון, הרגליים חזקות והאצבעות ארוכות עם ציפורניים חזקות. הציפור כמעט אינה נחה: כיפוף ברכיים עמוק ומתמיד, ובו הבזק של עפעף לבן הנראה גם מעל רעש המים. הנוצה צפופה מאוד ושמנונית – כמחצית יותר נוצות משל שחרור – ובלוטת השומן שמעל הזנב גדולה; הציפור מורחת את השמן בנוצות לפרקי זמן ארוכים ושומרת עליהן אטומות למים. מתחת למים נסגר דש על הנחיריים, עפעף שלישי שקוף מכסה את העין, ושלד כבד עם מעט אוויר בעצמות מחזיק אותה צמודה לקרקעית.

מינים דומים

אין באירופה מין אחר המתאים באמת: אף ציפור שיר אחרת אינה צוללת. ממרחק עשויים שחרור או זרזיר על סלע באמצע הנחל להיראות לרגע דומים, אך אף אחד מהם אינו מתנודד ואף אחד אינו מראה לבן. הביצנית לבנת-הבטן עובדת על אותם סלעים, אך היא ארוכת רגליים, בהירה מלמטה ומנענעת את החלק האחורי ולא את הברכיים; הנחליאלי הזנבתן חולק את הנחל, אך הוא דק וצהוב. המלכודות הממשיות הן בתוך המין. הצעירים אפורים-צפחה עמומים, עם גרון לבן-עכור ללא גבול נקי, חלק תחתון בדגם קשקשים עדין וללא ערמוני כלל. גם תת-המינים שונים: לציפורי הארדנים, האייפל, האלפים והפירנאים יש פס ערמוני מתחת לסינר הלבן, ואילו הציפורים הצפוניות מסקנדינביה חומות-שחורות ישירות מתחת ללבן. ציפורים שחורות-בטן כאלה מגיעות בחורף גם לארצות השפלה.

בית גידול

מים מהירים, נקיים ועשירים בחמצן מעל חצץ וסלעים: נחלי פורלים, נחלי הרים, הנהרות הקטנים של הארדנים והאייפל, ובדרום מקורות הנחלים בפירנאים ובהרי קנטבריה. מה שקובע הוא אשדות, קטעי זרימה רדודים ומהירים וסלעים הבולטים מעל פני המים; מים עומדים, קרקעית מכוסה בסחף או ערוץ מיושר ומחופר אינם מתאימים. היא מחפשת מזון בהליכה על הקרקעית, מול הזרם והראש למטה, כך שהזרימה לוחצת אותה אל החצץ, ומוציאה מתחת לאבנים זחלי פריגניות, בריומאים ופרלודיים וכן סרטני מים מתוקים; ציפורים גדולות אוכלות גם דגים קטנים. מבנים מעשה ידי אדם נכללים: סכרונים, תעלות טחנה, שערי מים וקשתות גשרים הם חלק מהשגרה היומית. הקן הוא כדור טחב מקורה עם פתח צדדי, מאחורי מפל, בקיר גדה, מתחת לגשר או בצמוד לסכרון, לעתים קרובות במקום שהציפור מגיעה אליו רק דרך רסס המים. הקינון מתחיל מוקדם: הביצים הראשונות מוטלות כבר במרץ.

תפוצה ונדידה

מהאיים הבריטיים דרך סקנדינביה, הארדנים, האייפל, היער השחור, האלפים והקרפטים ועד הבלקן; דרומה עד הפירנאים, הרי קנטבריה, הרכס המרכזי האיברי והאטלס הגבוה והתיכון; מזרחה התחום ממשיך הרבה מעבר לשולי המפה, דרך הקווקז והרמה האיראנית אל מרכז אסיה וההימלאיה. באיים הבריטיים היא תושבת קבע של הצפון והמערב, וכמעט אינה מקננת בשפלות השטוחות והאיטיות שממזרח ומדרום לקו העובר דרך המידלנדס. הציפורים נייחות מאוד, ורובן נשארות בטווח קילומטרים ספורים ממקום בקיעתן, אם כי ציפורים סקנדינביות נודדות דרומה ומערבה בסתיו ומגיעות לארצות השפלה ולמזרח אנגליה. בחצי האי האיברי היא תושבת קבע מצויה בנחלי הרים בצפון ובפנים הארץ – הפירנאים, רכס קנטבריה, סיסטמה איבריקו, סיסטמה סנטרל, מונטס דה לאון ובאופן מקומי יותר הסיירה נבדה והרכסים הבטיים – אך היא חסרה במישורי המסטה, בחוף הים התיכון ובדרום-מזרח הצחיח; גם שם היא נייחת בבירור, ויורדת לקטעים נמוכים יותר בחורף רק כאשר מקורות הנחלים קופאים.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

יש לצאת בחורף, בין נובמבר למרץ: המים צלולים, הגדות חשופות והציפורים כבר שרות. יש לבחור נחל מהיר עם סלעים וסכרון או תעלת טחנה ישנה – בארדנים האורת, האמבלב או ההואן, בדרום לימבורג הגול והגולפ – ללכת לאורכו לאט ולחפש שני דברים: zit קצר וקשה נמוך מעל המים, ונקודה לבנה על סלע באמצע הנחל שאינה נחה אלא מתנודדת. גשרים הם המקומות האמינים: יש לעמוד על אחד ולהביט בחלק התחתון של הגשר הבא במורד הזרם. אחר כך לשבת ולהמתין. אמודאי עובר במסלול קבוע של סלעים ויחזור בתוך רבע שעה, לעתים קרובות למרחק של עשרה מטרים בלבד. ממרץ עד יוני יש להתרחק מגשרים, סכרונים ומפלים שבהם עשוי להיות קן.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), אך בכל מקום הוא מדד למצב הנחל שבו הוא חי. הוא נעלם במקומות שבהם המים מזוהמים, מחומצים, מיושרים או נשאבים לתחנות כוח הידרו-אלקטריות קטנות; החמצה בוויילס ובדרום סקנדינביה הראתה כמה מהר זה קורה, משום שפריגניות, בריומאים ופרלודיים נעלמים ממים חומציים ואז אין מה לאכול. בדרום לימבורג המגמה הפוכה: מאז שהשתפרה איכות המים של הגול והגולפ, אמודאים מופיעים שם שוב באופן קבוע, והנחלים עצמם מתאימים כיום יותר מאשר בעשרות השנים האחרונות.

שם מדעי

Cinclus cinclus | (Linnaeus, 1758)

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Sturnus cinclus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Cinclus הוגדר ב־1797 על ידי Borkhausen. Cinclus מהיוונית העתיקה kinklos, שם קלאסי לציפור קטנה מנענעת זנב החיה ליד המים. שם המין חוזר על שם הסוג. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־שוודיה.