זרזיר בורמזיזַרְזִיר בּוּרְמָזִי | Acridotheres leucocephalus

קול

צרוד ומקרקש, בגובה צליל דומה למיינה המצויה אך עם רפרטואר קצר יותר ופחות מוטיבים צלולים דמויי חליל, כך שהכול נשמע חדגוני ומתלונן יותר. רצפים של צלילי chek ו-chaar קשים, ובתוכם kweh אנפפי ומעט פועה. הוא קורא בעיקר מענף חשוף גבוה בעץ וכשהציפורים נוחתות אל מקום הלינה. נשמע כל השנה, בעיקר מוקדם בבוקר ובשעת האור האחרונה.

זיהוי

בגודל המיינה המצויה אך דק יותר, עם זנב ארוך מעט יותר. הראש בצבע שמנת עד לבן-עכור, עם מסכה שחורה וחדה הנמשכת מבסיס המקור דרך העין לאחור; המקור כתום-אדום עם קצה בהיר והרגליים כתומות. הצוואר, החזה והבטן ורדרדים בהירים עד חמחם בגוון יין, הגב אפור-חום, והכנפיים שחורות עם שדה לבן גדול בבסיס האברות הראשוניות. הזנב שחור עם קצוות לבנים רחבים, היוצרים שפה אחורית משובצת שחור-לבן כשהציפור ממריאה. הזוויגים דומים; לצעירים ראש אפור יותר ומסכה עמומה יותר.

מינים דומים

המיינה המצויה עומדת בדרך כלל ממש לידו, ואז ההבדל גדול: היא חומה-שוקולד עם ראש שחור מבריק ומשולש צהוב חשוף מאחורי העין, ומקור צהוב. לזרזיר הבורמזי ראש בהיר, מסכה שחורה ומקור כתום, והוא נראה דק יותר בזכות החלק התחתון הבהיר יותר והזנב הארוך יותר. בתעופה השניים דומים יותר – לשניהם שדה לבן באברות הראשוניות – אך לזרזיר הבורמזי יש גם פס זנב לבן ורחב. בציפור רחוקה מול האור יש להסתמך על הראש: אצל המיינה המצויה הוא החלק הכהה ביותר בציפור, אצל הזרזיר הבורמזי הבהיר ביותר.

בית גידול

פארקים עירוניים עם עצים ותיקים וגבוהים, שדרות רחבות, מגרשי ספורט עם דשא מושקה, בתי עלמין, קמפוסים של אוניברסיטאות והרצועות הירוקות לאורך כביש החוף. הוא מקנן בחללים גבוה בעצים – לעתים קרובות בחורי נקרים ישנים או מורחבים באקליפטוס, בפיקוס ובוושינגטוניה – ולפעמים בפתחים בבניינים. הוא מחפש מזון בהליכה על דשא נמוך ומתחת לעצים, אוכל חרקים, פירות וצוף, ומחוץ לעונת הקינון מתקבץ בקבוצות קטנות באתר קבוע אחד.

תפוצה ונדידה

מוצאו ביבשת דרום-מזרח אסיה. באזור זה הוא מוגבל למעשה למישור החוף הלבנטיני בין ראשון לציון לנתניה בקירוב, ומרכזו בתל אביב ובעמק הירקון; ציפורים בודדות הופיעו צפונה ודרומה יותר, וכמה תצפיות בגדה המערבית. האוכלוסייה מונה מאות ולא עשרות אלפים כמו המיינה המצויה, וההתפשטות איטית אך עקבית. בשום מקום אחר באזור המין אינו מבוסס.

• יציב
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

פארקי הירקון בצפון תל אביב, מוקדם בבוקר אביבי. יש לעבור לאורך המדשאות הרחבות ולבדוק את העצים בשוליים שיש בגזעם חור; הציפורים יושבות שם גבוה ובשקט ובדרך כלל מסגירות את עצמן ברצף של קריאות קשות לפני שהן נראות. אם קבוצת מיינות נמצאת על הדשא, יש לסרוק את כל הקבוצה: ראש בהיר אחד בין החומים מספיק, והוא נראה ממרחק מאה מטר.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש); המין נפוץ בדרום-מזרח אסיה, אם כי שווקי ציפורים שם לוכדים אותו בכמויות. בדרום הלבנט הוא מין מוכנס שהתבסס מציפורי כלוב שברחו, עם תיעודי הקינון הראשונים בסביבות מפנה המאה. המספרים עדיין קטנים מכדי שנזק יוכח כפי שהוכח אצל המיינה המצויה, אך כמוה הוא מקנן חללים גדול ותוקפני באזור שבו חללי עצים נדירים ודוכיפתים, נקרים, כחלים וינשופים מקומיים תלויים בהם. לכן המושבה נמצאת במעקב. זיווגים מעורבים עם המיינה המצויה ידועים ממקומות אחרים בעולם ועשויים להתרחש גם כאן; עד כה לא תועדו.

שם מדעי

Acridotheres leucocephalus | Giglioli & Salvadori, 1870

Giglioli & Salvadori תיאר את המין ב־1870 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Acridotheres הוגדר ב־1816 על ידי Vieillot. Acridotheres ביוונית, מ-akris, יחסת קניין akridos, 'ארבה', ו-thērēs, 'צייד'. leucocephalus היא ביוונית 'לבן ראש', מן leukos, 'לבן', וkephalē, 'ראש', על שם הראש הבהיר. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־תו דוק, וייטנאם.