צלוב-מקור מצוי (Loxia curvirostra) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

הקריאה היא התכונה המרכזית של המין ובה בעת הסיבה שהסוג כולו קשה כל כך. קריאת התעופה היא chip chip chip קשה ומתכתית, בדרך כלל בסדרות של שלוש עד חמש, הנשמעת למרחק כמה מאות מטרים; קבוצה העוברת מעל תמיד מכריזה על עצמה כך תחילה. להקות הניזונות מוסיפות tyup רך ונרגש. השיר הוא שטף ארוך של אותן קריאות עם קשקושים, סלסולים ושריקה ברורה מדי פעם, המושמע מזמורת ראשית חשופה או בתעופת שיר איטית דמוית פרפר. מה שחשוב לצפר: בתוך צלוב-המקור המצוי באירופה מוכרים כמה טיפוסי קריאה נבדלים, לכל אחד קריאת תעופה משלו, וציפורים מטיפוס אחד נשארות בעיקר בחברת בני טיפוסן. הקלטת קריאות וקריאת הסונוגרמה מקדמות הרבה יותר מהאזנה בלבד – וגם אז חלק מהציפורים נשארות ללא שם.

האזנה: קריאת תעופהXC955857

הקלטה: Sonothèque ADVL — CC0 · xeno-canto

זיהוי

פרוש כבד ומוצק עם ראש גדול, זנב קצר ומפוצל עמוק ומקור עבה שקצותיו חולפים זה על פני זה. הזכרים אדומים-לבנה עד כתומים, הנקבות אפורות-ירקרקות עם עכוז צהבהב, והצעירים אפורים-חומים עם פסים גסים על הראש, החזה והגב. הכנפיים והזנב חומים כהים אחידים, ללא פס כנף כלל. צללית התעופה אופיינית: כבדה מלפנים, זנב קצר ומפוצל מאחור, ותעופה מהירה וגלית גבוה מעל צמרות העצים.

מינים דומים

שלושת צלובי-המקור האחרים נבדלים כמעט רק בגובה המקור ובקריאה, ושתי התכונות חופפות כל כך עד שחלק מהציפורים אינן ניתנות לזיהוי בשטח. רק צלוב-המקור לבן-הכנף בולט מיד, עם שני פסי כנף לבנים רחבים וקצות לבנים לנוצות השלישוניות. לצלוב-המקור התוכיי ולצלוב-המקור הסקוטי מקור גבוה ותפוח יותר עם קצות מוצלבים בולטים פחות, אך זו שאלה של פרופורציות בתצלום חד, לא של מבט אחד במשקפת. נקבות מזוהות גם בטעות כירקונים, שלהם מקור חרוטי ישר וכתמים צהובים בוהקים בכנף ובזנב.

בית גידול

מחטניים מכל הסוגים: חורשות אשוח, יער אורן, לגש ודגלסיה, וכן יער מעורב עם הרבה מחטניים, חגורות רוח, בתי קברות ליד כנסיות ופארקים עם מחטני נוי בוגרים. ניזון בטיפוס ובתלייה בחופה, לעתים קרובות הפוך על אצטרובל. מחוץ לחופה הוא מחפש מים: שלוליות רדודות בדרכי יער, תעלות, שקתות בקר – תזונה של זרעים יבשים גורמת לצמא.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקנן ברחבי אירופה בכל מקום שבו גדלים מחטניים, מהטייגה הפנוסקנדית ועד יערות ההרים של חצי האי האיברי, האיים הבלאריים, קורסיקה, הבלקן ואנטוליה, ומעבר לכך באטלס. בחצי האי האיברי הוא נפוץ ורחב תפוצה: הפירנאים, הרי קנטבריה, המערכת האיברית, המערכת המרכזית, רכסי קסורלה וסגורה, סיירה נבדה ויערות האורן של מיורקה. בצפון-מערב אירופה הוא מקנן ביערות המחטניים על קרקעות חול, ובאיים הבריטיים ביערות האורן של ההיילנדס, בברקלנד ובנטיעות המחטניים הגדולות, ובכל מקום במספרים משתנים. בערך כל שלוש עד חמש שנים מגיעה מיוני ואילך פלישה מצפון-מזרח, ואז מופיעים צלובי-מקור בחורשות קטנות שבהן הם אינם מוכרים בדרך כלל.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

הביטו תחילה בקרקע. אצטרובלים טריים ומפוררים עם קשקשים מורמים מתחת לאשוחים פירושם שהציפורים ביער זה. לאחר מכן עמדו בקרחת והקשיבו כלפי מעלה: ה-chip chip הקשה מגיע כמעט תמיד לפני הציפור. בקיץ יבש כדאי לשבת ליד בריכת יער, כי כל הקבוצה יורדת לשתות ויושבת נמוך.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש). המספרים משתנים מאוד משנה לשנה עם יבול האצטרובלים, כך שספירה בודדת אומרת מעט; לאורך תקופות ארוכות יותר אין ירידה. מקומית פועלת נגדו הסבת נטיעות מחטניים ליער רחב-עלים, אך בתחום תפוצתו המין מצוי בשפע.

שם מדעי

Loxia curvirostra | Linnaeus, 1758

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. באותו חיבור הוא הגדיר גם את הסוג Loxia. Loxia מהיוונית העתיקה loxos 'באלכסון', על שם קצות המקור המוצלבים. curvirostra בלטינית 'מקור מעוקל', מ-curvus 'כפוף' ו-rostrum 'מקור'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־שוודיה.