אגמית מצויצת (Fulica cristata) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

עמוק ואפי יותר מהאגמית המצויה, המשמיעה kek חד ומתכתי. האגמית המצויצת משמיעה kloo-kuk דו-הברתי ו-krrook מתגלגל ומתכתי, ובנוסף oot oot נמוך ונוחר משולי קנה-הסוף. מי שמכיר היטב את האגמית המצויה שומע את ההבדל לפני שהוא רואה אותו.

האזנה: קריאת תעופה (צעיר, איסלה מאיור, סביליה)XC431996

הקלטה: Joost van Bruggen — CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

שחורה-כחלחלה-צפחה אחידה, מעט גדולה וארוכת-צוואר יותר מאגמית מצויה וללא הגוון החום שמראה האגמית המצויה על הגב העליון ועל הכתפיות בתאורה טובה. מגן המצח רחב, גבוה ומעוגל בחלקו העליון, ועובר למקור לבן-כחלחל קריר יותר בגוונו מהמקור הקרמי של אגמית מצויה. שתי גבשושיות אדומות-כהות בגודל אפונה יושבות על ראש המגן בעונת הרבייה; הקשתית אדומה-כהה, הרגליים אפורות-כחולות עם אונות רחבות.

מינים דומים

הכל תלוי בהבחנה מאגמית מצויה. שתי הגבשושיות האדומות אמינות רק מינואר עד יוני בערך: מחוץ לעונת הרבייה הן מתכווצות לשני כתמים חומים עמומים שאינם נראים ממרחק מאה מטר, ולצעירים אין אותן כלל. במקום זאת יש להתחיל בצורת הראש. לאגמית המצויצת כתר מקומר בבירור ומגן המסתיים בשוליים עליונים מעוגלים וקהים, בעוד שלאגמית המצויה מצח שטוח שבו המגן ורכס המקור יוצרים כמעט קו ישר אחד המסתיים בחוד. אחר כך יש לבדוק את המקור, לבן-כחלחל לעומת הקרם עם הגוון הוורוד של האגמית המצויה. סימן ההכרעה מופיע רק כשהציפור מנפנפת או עפה: לאגמית המצויה קו לבן דק לאורך השוליים האחוריים של הכנף, שנוצר מהקצוות הלבנים של אברות הזרוע, ולאגמית המצויצת אין אותו כלל, והכנף כהה באופן אחיד. גם החלק התחתון של הזנב שחור לגמרי. אזהרה אחת חשובה מכל הסימנים יחד: מחוץ לדרום חצי האי האיברי, מיורקה וצפון-מערב אפריקה, כמעט כל דיווח מתברר כאגמית מצויה עם מגן נפוח במצב רבייה, או כציפור שמקורה באוסף.

בית גידול

מים מתוקים רדודים ועשירים בנוטריינטים ולגונות עם צמחייה צפה וטבולה בשפע ושוליים רחבים של קנה, סוף ואגמון. בניגוד לאגמית המצויה היא נמנעת ממים פתוחים עמוקים וחשופים, וניזונה ברעייה באזור השוליים ומעל מרבדי צמחייה. מאגרים, בורות חציבה נטושים וביצות משוקמות משמשים אותה ברגע שהצמחייה התפתחה.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

המין אפריקני בעיקרו, מדרום לסהרה, והאוכלוסייה האירופית והצפון-אפריקנית קטנה ומקוטעת. בחצי האי האיברי היא חיה בביצות ובלגונות של אנדלוסיה, באזורי הביצה של הקהילה הוולנסיינית ובמיורקה. המעוזים האנדלוסיים הם דוניאנה וביצות הגוודלקוויר, הלגונות של קדיס ואואלבה, והצ'רקה דה סוארס ליד מוטריל בגרנדה, שם השבה לטבע אפשרה קינון; בחוף ולנסיה ואליקנטה היא פזורה באל אונדו, באלבופרה של ולנסיה, במרחל דל מורו ובמרחל דה פגו-אוליבה. שאר האוכלוסייה העולמית אפריקנית. אין תצפית מאושרת בחוף הדרומי של הים הצפוני או באיים הבריטיים, והדיווחים משם נוגעים לציפורים מאוספי עופות מים או לזיהויים שגויים.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

תכננו נסיעה במקום לקוות לנודדת תועה. בצ'רקה דה סוארס ליד מוטריל יש מצפורים במרחק מטרים ספורים מהמים, וזה כנראה האתר הקל ביותר בחצי האי האיברי; אל אונדו וס'אלבופרה במיורקה הם שני האתרים הבטוחים האחרים. הגיעו בפברואר או במרץ, כשהגבשושיות גדולות ביותר וזוגות רודפים זה אחר זה על פני המים. סרקו ממצפור את השוליים עם הצמחייה ולא את המרכז הפתוח, והמתינו שכל מועמדת תנפנף או תעוף כדי להכריע לפי השוליים האחוריים של הכנף.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש) בזכות האוכלוסייה האפריקנית הגדולה. הגרעין האיברי מקורו כיום ברובו בציפורים ששוחררו מתוכנית רבייה בשבי והשבה לטבע. האיומים הם התייבשות לגונות, שאיבת מים, ירי בגלל בלבול עם אגמית מצויה, כדורי עופרת ואובדן צמחיית השוליים.

שם מדעי

Fulica cristata | Gmelin, 1789

Gmelin תיאר את המין ב־1789 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Fulica הוגדר ב־1758 על ידי Linnaeus. Fulica היא המילה הלטינית לאגמית. cristata בלטינית 'מצויץ', מ-crista 'ציצית', על שם שני הגבשושים האדומים מעל מגן המצח. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־מדגסקר.