כל המינים › עגורים, רליים וקרוביהם › רליים וברודיות › אגמית מצויה
אגמית מצויהאַגְמִית מְצוּיָה | Fulica atra
Meerkoet | Eurasian Coot | Focha común | Blässhuhn | Foulque macroule
האגמית המצויה היא רלית נפוצה מאוד ותוקפנית, עם אצבעות אונתיות שבאירופה יש רק לה ולטבלנים. בתחילת האביב הציפורים נאבקות על הטריטוריות שלהן.
לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.
קול
מגוון רחב של קריאות קצרות וחזקות: kowk מתפרץ, pitts חד וצלילי נקישה מתכתיים. הן נישאות למרחק על פני המים ונשמעות כל השנה, אך בעיקר באביב בסכסוכי גבולות, גם בלילה.
הקלטה: Beeld en Geluid — CC BY-SA 3.0 · Wikimedia Commons
זיהוי
עוף מים שחור-פיח אחיד עם מקור ומגן מצח לבנים וקשתית אדומה. בתעופה – נדירה, ורק אחרי ריצת המראה ארוכה על המים – נראים שוליים אחוריים לבנים וצרים באברות המשניות, והרגליים האונתיות הגדולות האפורות-ירוקות נגררות מעבר לזנב. הצעירות אפורות עמומות עם גרון לבנבן וללא מגן.
מינים דומים
הסופית קטנה וחומה יותר, עם מקור אדום וצהוב, פס צד לבן וצדדים לבנים למכסות הזנב התחתונות. אגמית בודדת בים מדווחת לפעמים כקטיפנית שחורה, אך צורת הראש והמקור מכריעה. בחצי האי האיברי המלכודת העיקרית היא האגמית המצויצת, עם שני גבשושים אדומים מעל המגן.
בית גידול
כמעט כל מקור מים מתוקים עם מעט צמחייה בשוליים: תעלות, אגמים, תעלות שיט, בריכות עירוניות, נהרות ומאגרים גדולים. בחורף גם במים מליחים רדודים, ולפעמים רועה בלהקות על עשב ומגרשי ספורט סמוכים.
היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.
תפוצה ונדידה
מקננת בכל אירופה; בצפון-מערב אירופה כמעט בכל נתיב מים ועד לב הערים, ובחצי האי האיברי גם כן מקננת נפוצה בלגונות, בשדות אורז ובמאגרים. ציפורים צפוניות ומזרחיות נעות לפני הכפור ומתקבצות במים שאינם קפואים במערב אירופה ובחצי האי האיברי; הריכוזים הגדולים ביותר בחורף נמצאים לאורך חוף הים התיכון, בלגונות לה מנצ'ה ולאורך הגוודלקיביר.
- יציב
- קינון (קיץ)
- חורף
- נדידה
- כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל
איך ומתי לחפש
בקרו בבריכה או באגם עם זוגות רבים מוקדם בבוקר במרץ: אז מתרחשים הקרבות, כששתי ציפורים נשענות לאחור במים ומכות זו בזו ברגליהן. לאפרוחים אדומי-הראש, מאי הוא החודש.
מצב שימור
אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש) ונפוצה, אף שהמספרים משתנים מקומית עם חורפים קשים, התפרצויות בוטוליזם ופינוי צמחיית גדות. היא נהנית ממים עשירים בנוטריינטים וממים עירוניים; בדרום אירופה אובדן בתי גידול של לגונות הוא הדאגה העיקרית.
שם מדעי
Fulica atra | Linnaeus, 1758
Linnaeus תיאר את המין ב־1758 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. באותו חיבור הוא הגדיר גם את הסוג Fulica. Fulica היא המילה הלטינית לאגמית. atra בלטינית 'שחור', על שם הנוצות הכהות. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־שוודיה.



