צוללן אדום-גרון (Gavia stellata) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

שותק בים; באזורי החורף כמעט אינו נשמע. באתר הקינון ההפך: יללה נוגה ונמשכת המתגלגלת על פני המים ונשמעת למרחק, ו-kwuk-kwuk-kwuk נובח וקצבי המושמע בתעופה בין בריכת הקינון לים. היללות נשמעות בעיקר בדמדומים ובלילה, ממאי עד יולי, בבריכות טונדרה וטייגה בצפון סקנדינביה, באיסלנד ובאיים הבריטיים.

האזנה: קריאה מייללת באגם הקינוןWikimedia Commons

הקלטה: British Library — CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

בתעופה התכונה הטובה ביותר: צללית ארוכה ונמוכה החולפת מעל הגלים עם בטן שמוטה בבירור, ראש וצוואר הנישאים מעט מתחת לקו הגוף, וכפות רגליים הבולטות כחוד קצר מאחורי הזנב. הכנפיים צרות וממוקמות הרחק לאחור; משק הכנף מהיר ורדוד, ללא גלישות. המקור הדק מוחזק מוטה כלפי מעלה בבירור, הן על המים והן באוויר. בנוצת חורף בהיר יותר מכל צוללן אחר: החלק העליון אפור עם נקודות לבנות דקות, והלבן של הגרון עולה גבוה מעל העין ויוצר מראה פתוח ולבן-פנים. בקיץ הראש והצוואר אפורים, צדי הצוואר מפוספסים בשחור ולבן, וכתם הגרון האדום העמום נראה פשוט כהה מכל מרחק.

מינים דומים

הצוללן השחור-גרון הוא מין הבלבול הקבוע: מסיבי יותר, עם מקור עבה יותר המוחזק אופקית, עורף כהה וחד-גבולות יותר, ובדרך כלל כתם צד לבן מעל קו המים. אצל הצוללן השחור-גרון הגבול בין הכיפה הכהה לגרון הלבן עובר כקו ישר מתחת לעין; אצל הצוללן האדום-גרון הוא עולה גבוה אל הפנים. הצוללן הצפוני והצוללן הלבן-מקור כבדים בהרבה, עם ראש זוויתי וצווארון חלקי. טבלן מצויץ יכול להזכיר צוללן ממרחק, אך מראה לוחות כנף לבנים ומחזיק את הצוואר ישר קדימה; הקורמורן הגדול עף בצוואר מכופף ובזנב ארוך, וגבוה יותר מעל המים.

בית גידול

מקנן בבריכות קטנות דלות דגים ובאגמוני ביצה בטונדרה, בטייגה ובביצות הכבול השטוחות של האיים הבריטיים, ומשם הוא עובר מדי יום לים או למקווי מים גדולים יותר כדי לדוג. מחוץ לעונת הקינון ימי לחלוטין: מי חוף רדודים, מפרצוני גאות, הדלתה החיצונית ושולי שרטונות חול, שבהם הוא צולל אחר ספרטים, מליחים וגובידים. בניגוד לצוללן השחור-גרון הוא נמנע ממים עמוקים ונשאר בדרך כלל בטווח קילומטרים ספורים מהחוף.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקנן באיסלנד, באיים הבריטיים, בסקנדינביה, בפינלנד ובצפון הרחוק של מזרח אירופה ומעבר לו. אלפים חורפים לאורך כל החוף מים הוואדן ועד דלתת זילנד, בריכוז מעל אזור החוף הרדוד וסביב הוורדלטה. דרומה יותר הוא מבקר חורף לא שכיח אך שנתי לאורך חופי קנטבריה וגליסיה, מספרים קטנים מגיעים לקטלוניה, ובים התיכון יש מעט מאוד תצפיות.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

תצפית ים בנובמבר ובדצמבר ברוח צפון-מערבית מתונה מניבה את מספר הציפורים הרב ביותר; מקמפרדאון, מאיימאודן או מהברואורסדאם סרקו בשעתיים הראשונות אחרי הזריחה, וחפשו את הצללית הנמוכה והשמוטה ואת המקור המוטה כלפי מעלה. בתקופות קיפאון ציפורים עוברות אל מפרצוני הגאות, ולעתים אפשר לצפות בהן מקרוב מהסוללה.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש); האוכלוסייה העולמית גדולה ומפוזרת בכל האזור הארקטי. באירופה האוכלוסיות המקננות הדרומיות באיים הבריטיים ובדרום סקנדינביה יורדות מקומית בשל הפרעה בבריכות הקינון ובשל כישלון קינון כשדגים קטנים מעטים. בים הסיכונים העיקריים הם זיהום נפט, לכידה אגבית ברשתות עמידה והפרעה מתנועת כלי שיט ומהקמת חוות רוח ימיות; המין רגיש להפרעה במידה חריגה ונמנע מחוות רוח למרחקים ניכרים.

שם מדעי

Gavia stellata | (Pontoppidan, 1763)

Pontoppidan תיאר את המין ב־1763 בשם Colymbus stellatus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Gavia הוגדר ב־1788 על ידי Forster. Gavia היא המילה הלטינית לעוף ים שלא זוהה. stellata בלטינית 'מכוכב' או 'זרוע כוכבים', על שם הניקוד הלבן העדין בגב בנוצות חוץ-רבייה. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־נהר הטיים באנגליה.