צוללן צפוניצוֹלְלָן צְפוֹנִי | Gavia immer

קול

באתרי החורף האירופיים שקט כמעט תמיד; הרפרטואר נשמע באגמי הקינון של איסלנד וצפון אמריקה. שם נשמע ah-oo-eee ארוך וממושך הנישא על פני המים, קריאת טריטוריה מתנגנת של הזכר, וטרמולו צוחק hoo-hoo-hoo-hoo כשהציפור מוטרדת. באגמי איסלנד הוא נשמע ממאי ועד יולי, בייחוד בשקט שמיד אחרי השקיעה.

זיהוי

הכול בציפור כבד: צוואר עבה, גוף ארוך ונמוך וראש עם מצח תלול, בליטה מעט מעל העין ולעתים קרובות התנפחות שנייה בחלק האחורי של הכיפה. המקור חזק ודמוי פגיון, בחורף אפור-בהיר עם רכס כהה לאורך הלסת העליונה, ומוחזק אופקי לחלוטין. גבול הצוואר הוא הסימן המכריע: לא קו ישר אלא גבול משונן ומחורץ, עם טריז כהה החודר לצוואר הלבן כמו חצי צווארון, ונוסף על כך טבעת עין בהירה בפנים כהות. החלק העליון חום-כהה עם שולי נוצות בהירים, היוצרים דגם קשקשי הברור ביותר אצל צעירים. בנוצת קיץ, כפי שנראית באיסלנד, הראש שחור עמוק עם ברק ירוק, על הצוואר שרשרת של פסים לבנים אנכיים והגב משובץ.

מינים דומים

הצוללן שחור-הגרון הוא מין הבלבול העיקרי: קטן ועדין יותר במבנה, עם כיפה מעוגלת וחלקה ללא בליטה, מקור ישר ודק יותר, גבול צוואר ישר וחד לחלוטין וכתם לבן בצד הגוף מעל קו המים. הצוללן אדום-הגרון קטן ובהיר עוד יותר, עם מקור דק ומורם המוחזק נטוי כלפי מעלה, והלבן מגיע אצלו עד מעל העין. הצוללן לבן-המקור, נדיר מאוד, הוא המין המסוכן: מקור בצבע שנהב עד צהוב-קש, שגם רכסו העליון בהיר לכיוון הקצה ונראה מורם מעט, יחד עם פנים בהירות וניגודיות יותר. ממרחק רב קורמורן גדול עלול להטעות, אך הוא יושב גבוה יותר על המים, מחזיק את המקור נטוי כלפי מעלה וצווארו דק בהרבה.

בית גידול

מקנן באגמים גדולים, עמוקים ועשירי דגה עם חופים נקיים באיסלנד, בגרינלנד ובצפון אמריקה; הקן ממוקם ממש על קו המים, כי הציפור כמעט אינה מסוגלת ללכת. חורף בים מעל מים רדודים, במפרצים מוגנים, בשפכי גאות ובנמלים, ובאירופה באופן סדיר גם במקווי מים גדולים בפנים הארץ. צולל עמוק וממושך לדגי משה רבנו, סרטנים ושרימפסים וכמעט תמיד בודד.

תפוצה ונדידה

מקנן בצפון אמריקה ובאיסלנד, שם מקננים כמה מאות זוגות. באזור המפה תחום החורף משתרע לאורך החופים האטלנטיים מסקנדינביה והאיים הבריטיים ועד מפרץ ביסקאי. סביב החלק הדרומי של הים הצפוני מדובר בכמה ציפורים בשנה, לעתים קרובות שוהות זמן רב בנמל ים, בשפך נהר או באגם גדול בפנים הארץ, בעיקר מדצמבר עד מרץ. בחוף הקנטברי, מגליסיה ועד קנטבריה, הוא מבקר חורף נדיר, ותצפיות בים התיכון ספורדיות בלבד.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

הדרך המעשית פשוטה: לעקוב אחר דיווחי התצפיות, כי צוללן צפוני נשאר לעתים קרובות במקום שבועות ואז אפשר לצפות בו מטווח קרוב מרציף נמל או מסוללה, איפשהו לאורך הים הצפוני או החוף האטלנטי. לבחור מים שקטים ואור בוקר רך, ולבחון את צורת הראש, צבע המקור וגבול הצוואר בסדר הזה: שלושתם יחד שוללים גם את הצוללן שחור-הגרון וגם את הצוללן לבן-המקור. בתצפיות ים בנובמבר ובדצמבר המין אכן חולף; יש לחפש משקי כנף איטיים ועמוקים, צוואר שמוט ורגליים בולטות בבירור אצל ציפור הגדולה בבירור מכל צוללן אחר.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), עם אוכלוסייה צפון-אמריקנית יציבה עד עולה מעט ואוכלוסיית קינון איסלנדית קטנה אך יציבה. האיומים העיקריים הם כספית ועופרת מציוד דיג, זיהום נפט, החמצת אגמי הקינון ולכידה אגבית ברשתות עמידה לאורך חופי החורף. באירופה המספרים קטנים כל כך שהמין נחשב בעיקר נודד תועה ומבקר חורף.

שם מדעי

Gavia immer | (Brünnich, 1764)

Brünnich תיאר את המין ב־1764 בשם Colymbus immer; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Gavia הוגדר ב־1788 על ידי Forster. Gavia היא המילה הלטינית לעוף ים שלא זוהה. immer נגזר משם נורווגי של העוף, הקרוב לאיסלנדית himbrimi. הוא נקשר גם לשוודית immer 'אפר מושחר', על שם הנוצות הכהות, וללטינית immergo 'לטבול'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־איי פארו.