חיוויאי נחשיםחִיווְיָאִי נְחָשִׁים | Circaetus gallicus

קול

שקט למדי. בטריטוריה ומעל הקן הוא משמיע יללה מתלוננת, meee-ok, וסדרות קצרות של שריקות מוזיקליות, kyo-kyo-kyo-kyeee, הנישאות למרחק רב מעל מדרון שקט. צעירים שעזבו את הקן מבקשים מזון ב-pseee-ah עיקש עד אוגוסט. בנדידה ובאזורי החורף כמעט אינו נשמע, ובימים רבים בשטח המין אינו משמיע קול כלל.

זיהוי

דורס גדול עם כנפיים ארוכות ורחבות המוחזקות שטוחות, לעולם לא בצורת V, ושש אצבעות פרושות היטב בקצה הכנף. הדבר הראשון הבולט הוא הלובן של החלק התחתון: הבטן ומכסות הכנף התחתונות לבנות עם פסים לרוחב דקים ומשתנים מאוד, ושלושה פסים צרים לרוחב אברות התעופה, ללא כתמי שורש-כף כהים כלל. הראש והחזה יוצרים לרוב ברדס חום-כהה החוצץ בחדות מול הלבן, אף שאצל ציפורים בהירות-ראש הוא נראה בחלשות בלבד. הזנב ארוך, עם שלושה או ארבעה פסים כהים וללא פס קצה רחב. הראש גדול ומעוגל, עם עיניים צהובות גדולות מאוד הפונות קדימה, והרגליים חשופות ואפורות-כחלחלות, עם האצבעות הקצרות שעל שמן נקרא המין בשמו המדעי. הזוויגים דומים; הנקבה גדולה במקצת וכבדה יותר בבירור, ולכן המידות שלמעלה כוללות את שניהם. ההתנהגות מזהה אותו בוודאות כמו הנוצה: הוא מרחף דקות ארוכות מעל אותה נקודה במדרון, בהקשות כנף איטיות וגמישות או פשוט כשהוא נתלה ברוח, ויורד בשלבים לפני התקיפה.

מינים דומים

עקב חורף בהיר הוא הבלבול היומיומי, והגודל והפרופורציות מכריעים: העקב קטן וקומפקטי בבירור, עם כנפיים קצרות ומעוגלות יותר וזנב קצר ורחב, והוא דואה כשכנפיו בצורת V רדודה. כתמי שורש-הכף מכריעים. לעקב חורף בהיר יש כתמי שורש-כף כהים ופס בהיר בצורת U לרוחב החזה, ואילו לחיוויאי הנחשים צד תחתון לבן ונקי של הכנף ללא כתמי שורש-כף, וכל הצבע הכהה שלו מרוכז בראש ובחזה. העקב גם מרחף לזמן קצר בלבד; החיוויאי נתלה מעל מדרון לזמן ארוך. השלך חולק עמו את החלק התחתון הלבן ואת הריחוף, אך צד מעל מים, כנפיו צרות עם כיפוף ברור בשורש הכף היוצר M שטוחה בגלישה, ויש לו כתם שורש-כף כהה ופס עין כהה על ראש לבן במקום ברדס מלא. העקב העיטי גדול בדרגה אחת מעקב החורף ומתקרב לחיוויאי במוטת הכנפיים, אך דואה כשכנפיו בצורת V בולטת, ולבוגר זנב כתום-חום אחיד ללא פסים וכתם בטן כהה ומרוכז – ההפך הגמור מהבטן הלבנה של החיוויאי. כשהפנים נראים, שתי העיניים הצהובות הגדולות המביטות ישר קדימה מכריעות.

בית גידול

מדרונות ומישורים פתוחים וחמים עשירים בזוחלים: בתה ים-תיכונית ואלון קרמזי, גריגה ובתות רוזמרין, שטחי עשב יבשים ושדות בור אבניים, דהסה מדוללת ויערות אורן פתוחים עם קרחות, פסי חיץ אש ושולי שדות. הוא זקוק לעץ לקן – אורן, אלון ירוק-עד או ערער הנושא משטח קטן לביצה אחת – אך מבלה את היום מעל שטח פתוח. הוא צד נחשים ולטאות מריחוף, בולע את הטרף בשלמותו או נושא אותו משתלשל מהמקור אל הקן.

תפוצה ונדידה

מקנן סביב כל הים התיכון ומזרחה עד הקווקז, המזרח התיכון ומרכז אסיה. חצי האי האיברי מחזיק את החלק הגדול ביותר של האוכלוסייה האירופית, והציפור היא מבקרת קיץ כמעט בכל חצי האי, מיערות האורן ורכסי ההרים שבפנים ועד הבתה הים-תיכונית של אקסטרמדורה ואנדלוסיה; היא נדירה יותר ברצועה הקנטברית הלחה ואינה מקננת באיים. היא מקננת גם במערב אירופה מצפון לפירנאים, בחצי האי האפניני, בבלקן ובדרום מזרח אירופה. הציפורים האירופיות חורפות בסאהל, עם מעבר ברור מעל מצר גיברלטר בספטמבר ושוב במרץ; מספר קטן נשאר כיום לאורך החורף בדרום חצי האי.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

בין מאי ליולי בחרו יום שמשי, עמדו על מעבר הרים או על קו רכס המשקיף על מדרון הפונה דרומה, למשל בסיירה דה גוודרמה, בגרדוס או בקסורלה, והמתינו בין אחת-עשרה לשלוש עד שהתרמיקה מתפתחת מעל הרכס: החיוויאי עולה עמה ואז נשאר במקומו מעל המדרון ורגליו משתלשלות, וזה הרגע שבו ניתן לזהותו בוודאות. ציפור העפה ישר אל היער עם נחש במקורה נושאת מזון לקן, ובדרך כלל תחזור על המסלול כעבור זמן מה. בספטמבר נקודות התצפית מעל טריפה מראות את היציאה לאפריקה, בעיקר בבקרים עם רוח מזרחית קלה.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש). האוכלוסייה האירופית מוערכת בכ-9,900 עד 16,000 זוגות, ומגמותיה שונות מאוד בין אזורים: עליות ברורות במערב אירופה מצפון לפירנאים ובחצי האי האפניני, וירידות במרכז אירופה. אובדן בתה ושטחי עשב יבשים לייעור, לחקלאות שלחין אינטנסיבית ולהתפשטות סבך פוגע בשטחי הציד, ובנוסף התחשמלות בקווי מתח בינוני, התנגשויות בכלי רכב במקומות שבהם הציפורים צדות בשולי דרכים, והפרעה בקן גובים מחיר. הגורם האחרון משמעותי במיוחד במין המטיל ביצה אחת בלבד בשנה.

שם מדעי

Circaetus gallicus | (Gmelin, 1788)

Gmelin תיאר את המין ב־1788 בשם Falco gallicus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Circaetus הוגדר ב־1816 על ידי Vieillot. Circaetus ביוונית, מ-kirkos, סוג של נץ, ו-aetos 'עיט'. gallicus בלטינית 'של גאליה', כלומר 'מצרפת'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־צרפת.