מרגון גמדי (Mergellus albellus) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

בדרך כלל שקט. זכרים מחזרים משמיעים krruh-krruh רך וחורק וטרטור מכני שכמעט אינו נשמע מעל המים; הנקבות kerr נמוך. כדאי להקשיב רק בפברואר ובמרץ, וגם אז רק ללהקות המחזרות מקרוב.

האזנה: שירהXC1167398

הקלטה: Stanislas Wroza — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

הזכר לבן ברובו עם כתם עין שחור, קווים שחורים לרוחב הצוואר והצדדים וגב שחור. לנקבות ולצעירים, המכונים ׳אדומי-ראש׳, כיפה חומה-אדמדמה המגיעה אל מתחת לעין ונחתכת בחדות מול לחי וגרון לבנים. המקור קצר, אפור ומעוקל בקצהו; בתעופה הזכר מראה שדה כנף לבן וגדול.

מינים דומים

את הנקבות והצעירים מבלבלים עם נקבת עבראש ירוק ועם טבלן לבן-לחיים. העבראש הירוק גדול יותר, עם ראש חום כהה יותר ללא הלחי הלבנה החדה, וצורת ראש משולשת ומחודדת. אצל המרגון הגמדי הגבול בין הכיפה הערמונית ללחי הלבנה חד מאוד, והציפור נראית קומפקטית עם מקור קצר ובוטה.

בית גידול

מים מתוקים עמוקים וצלולים, אגמים גדולים, בורות חול ונהרות שקטים; בכפור חזק הציפורים עוברות לכל מים פתוחים שנותרו סביב האיסלמר, ולעתים גם לנמלים מליחים. מקנן בחורי עצים בטייגה הצפונית, לעתים קרובות בקינים ישנים של נקר שחור ליד אגמי יער.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקנן בפנוסקנדיה, בצפון מזרח אירופה ובסיביר וחורף בצפון-מערב אירופה ובמרכזה. חוף דרום הים הצפוני, עם האיסלמר, הרנדמרן והנהרות הגדולים, הוא אחד מאזורי החריפה המרכזיים. בחצי האי האיברי הוא נודד תועה נדיר, המופיע רק בגלי קור קיצוניים.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

יש לצאת בינואר או בפברואר, רצוי לאחר גל קור מזרחי. יש לסרוק בשעות הבוקר המוקדמות מסוללה: מרגונים גמדיים צוללים כקבוצה, וצבעם הלבן מבליט אותם ממרחק קילומטר ויותר.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש). האוכלוסייה העולמית יציבה. האיומים הם טביעה ברשתות עמידה, הפרעה ללהקות מחליפות נוצה וחורפות על ידי ספורט מים, ואובדן עצים ישנים עם חורים באזורי הקינון.

שם מדעי

Mergellus albellus | (Linnaeus, 1758)

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Mergus albellus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Mergellus הוגדר ב־1840 על ידי Selby. Mergellus היא צורת הקטנה של הלטינית mergus, מ-mergere 'לצלול', ששימשה את פליניוס לעוף צולל לא מוגדר. albellus היא צורת הקטנה לטינית של albus 'לבן', על שם הנוצות הלבנות ברובן של הזכר. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־הים התיכון ליד איזמיר.