מרגון בינוני (Mergus serrator) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

שקט מחוץ לחיזור. זכרים בחיזור מותחים את הצוואר ומשמיעים dje-djuu רך דמוי חתול, והנקבות krrok-krrok צורם. נשמע באפריל ובמאי בשפכי נהרות ובים הוואדן, ובדרך כלל רק במזג אוויר שקט ומטווח קרוב.

האזנה: קריאת תעופהXC139389

הקלטה: Jonathon Jongsma — CC BY-SA 3.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

לשני הזוויגים מקור אדום דק ומאונקל וציצית כפולה פרועה הבולטת לכל הכיוונים. לזכר ראש ירוק-שחור, צווארון לבן, חזה חלודי מנוקד וצדדים אפורים. הנקבה אפורה עם ראש אדמדם הדועך בהדרגה אל הגרון הלבנבן, ללא גבול נקי.

מינים דומים

הנקבות הן המלכודת הקלאסית מול המרגון הגדול. אצל המרגון הבינוני הראש האדמדם משתלב ברכות בגרון ובצוואר לבנים-עמומים, ואילו למרגון הגדול גבול חד וכתם סנטר לבן מוגדר היטב. המרגון הבינוני גם דק יותר, עם מקור דק יותר וציצית פרועה יותר.

בית גידול

מים מלוחים ומליחים רדודים: מפרצי גאות, שפכי נהרות, נמלים, לגונות ומפרצים מוגנים. מקנן בביצות מלח, באיי דיונות ולאורך נהרות ואגמים צלולים בצפון. הקן מוסתר מתחת לשיחים, לעצי סחף או לאמופילה צפופה, לעתים קרובות ליד מושבות שחפיות.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקנן סביב חצי הכדור הצפוני מאיסלנד והאיים הבריטיים ועד הצפון-מזרח הרחוק של אירופה. מחרף לאורך רוב חוף האוקיינוס האטלנטי. בחצי האי האיברי הוא מחרף במספרים קטנים בריאס של קנטבריה, במפרצי גליסיה ומדי פעם בדלתת האברו.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

צפו מסוללת ים או ממזח במפרץ גאות בים הוואדן בנובמבר ובדצמבר, שעתיים אחרי הגאות, כשהזרם מתגבר. אז הציפורים דגות באופן פעיל בתעלה; חפשו ברווזים צוללים עם מקור אדום דק וציצית מתנפנפת.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש). האוכלוסייה האירופית בירידה קלה. הלחצים העיקריים הם לכידה אגבית ברשתות עמידה, זיהום נפט בים, הפרעה מפעילות נופש באיי קינון וטריפה על ידי שועלים וסמוריים.

שם מדעי

Mergus serrator | Linnaeus, 1758

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. באותו חיבור הוא הגדיר גם את הסוג Mergus. Mergus היא המילה הלטינית לעוף מים שלא זוהה שפליניוס הזקן וסופרים אחרים מזכירים; יש שזיהו אותו עם קורמורן או עם היסעור הגדול. serrator בלטינית 'מנסר', מ-serra 'מסור', על שם השיניים דמויות המסור לאורך המקור שבהן העוף אוחז דגים חלקלקים. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־שוודיה.