זרזיר שחורזַרְזִיר שָׁחוֹר | Sturnus unicolor

קול

השיר דומה לזה של הזרזיר המצוי אך רם, איטי ושורקני יותר, עם פחות טרטורים. המשפט האופייני הוא tsheeeoo ארוך ויורד, החוזר מרעף או מאנטנה תוך רעידת כנפיים, בין נקישות וגרגורים. הוא מחקה תרנגולות, דרור הבית, בז מצוי ופעמוני דלת. בתעופה ובלינה הוא משמיע tcherr קצר וצרוד. השיר נשמע בעיקר מפברואר עד יוני, וזכרים רבים חוזרים לשיר בסתיו.

זיהוי

קומפקטי וקצר זנב, עם כנפיים מחודדות ומקור ארוך וישר. הנוצה שחורה עמומה ושמנונית, עם ברק סגול בראש ובחזה וירוק יותר בגב; אין לה אף פעם הברק המתכתי הדו-גוני של הזרזיר המצוי. באביב המקור צהוב, עם בסיס אפור-כחלחל אצל הזכר ובסיס ורוד אצל הנקבה, והרגליים ורודות בוהקות. נוצות הגרון ארוכות ודמויות רומח ונפרשות לזקן פרוע כשהציפור שרה — הסימן הטוב ביותר למין. מאוקטובר עד פברואר מופיעות נקודות לבנות דקות מאוד, כמעט רק בבטן ובמכסות הזנב התחתונות, בעוד הגב העליון נשאר אחיד והמקור מכהה. הצעירים חומים-פיח כהים עם גרון כהה.

מינים דומים

הכול סובב סביב הזרזיר המצוי — פרטים נוספים בדף המין זרזיר מצוי. במאי אין שום בעיה, אך מאוקטובר עד מרץ מגיעים לחצי האי מיליוני זרזירים מצויים מהצפון, ושני המינים חולקים להקה אחת על אותה מדשאה. חמישה סימנים מכריעים כמעט כל פרט. הגב העליון: לזרזיר המצוי טיפות לבנות גדולות על פני כל הגב, הזרזיר השחור כמעט אחיד. הכנף המקופלת: לזרזיר המצוי שולי נוצות חלודים-חוליים היוצרים כנף חמימה ומקושקשת, לזרזיר השחור שוליים אפורים ולכן כנף כהה ואחידה. הגרון: ארוך ופרוע בזרזיר השחור, קצר וחלק בזרזיר המצוי. המקור: ארוך וישר יותר בזרזיר השחור. והמבנה: הזרזיר השחור גדול מעט, רחב כנפיים יותר וכבד יותר בתעופה. יש להיזהר ביולי ובאוגוסט, כשזרזיר מצוי בוגר בנוצה בלויה מאוד עשוי להיראות כמעט ללא נקודות — אז יש לבחון את הכנף ואת הגרון, ולעולם לא את הנקודות. גם הצעירים נבדלים היטב: חומים-פיח עם גרון כהה בזרזיר השחור, חומים-עכבר עם גרון בהיר בזרזיר המצוי.

בית גידול

כפרים, חוות, כנסיות ומגדלי פעמונים, רעפים וחורים בקירות; גם דהסה של אלונים, מטעי זיתים, גינות ירק ושלפים, ומצוקים, מחצבות וערוצים סלעיים. הוא מקנן בחללים — מתחת לרעפים, בחורי קירות, בתיבות קינון, באלוני גלעין ותיקים ובסדקי סלע — לעתים קרובות במושבות רופפות של זוגות מעטים. הוא ניזון בהליכה ובנבירה במדשאות, בשטחי בור ובשדות חרושים טריים, ובחורף עובר למטעי זיתים, למטעי פרי ולמזבלות. הוא לן במשותף בעצים בעיר, בקני סוף ובסככות חווה.

תפוצה ונדידה

כל חצי האי האיברי מלבד החלקים הגבוהים והגשומים ביותר של חוף קנטבריה והפירנאים, וכן כל המגרב מזרחה עד חוף טריפוליטניה, קורסיקה, סרדיניה, סיציליה, רוסיון ולנגדוק, שם הוא מתקדם צפונה בהתמדה מאז שנות ה-70. הוא תושב קבע ובדרך כלל מבלה את חייו בטווח של קילומטרים מעטים מהכפר שבו בקע. כל תפוצתו העולמית נמצאת בתחום המפה של מדריך זה.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

בחצי האי האיברי יש לעמוד מתחת לעצי הדולב בכיכר כפר חצי שעה לפני השקיעה ולחכות להתקבצות הלינה. במרץ קל לבחון זכר שר על רכס גג: מול האור זקן הגרון המורם והמקור הצהוב מכריעים את הזיהוי מיד. בינואר אפשר להבדיל בין שני הזרזירים זה לצד זה לפי הגב העליון והכנף בלהקה מעורבת במטע זיתים או במגרש כדורגל.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש). הוא מהציפורים הנפוצות ביותר בחצי האי האיברי ועדיין מתפשט לדרום צרפת ולאורך חוף קנטבריה, בעזרת כפרים, חקלאות שלחין וגידול זיתים. הבעיות מקומיות: נזק לדובדבנים, לתאנים ולענבי מאכל, והמטרד של אתרי לינה עירוניים, שלעתים מגיבים עליו בכריתת העצים. איטום חללים בקירות בשיפוץ גגות גורע ממנו אתרי קינון במרכזי עיירות ותיקים.

שם מדעי

Sturnus unicolor | Temminck, 1820

Temminck תיאר את המין ב־1820 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Sturnus הוגדר ב־1758 על ידי Linnaeus. Sturnus היא המילה הלטינית ל'זרזיר'. unicolor בלטינית 'חד-צבעי', מ-unus 'אחד' ו-color 'צבע', על שם הנוצות חסרות הכתמים. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־סרדיניה.