כל המינים › ברווזאים › ברווזים, אווזים וברבורים › אדרית שטלר

אדרית שטלראֶדְרִית שְׁטֶלֶר | Polysticta stelleri

Stellers eider | Steller's Eider | Eider chico | Scheckente | Eider de Steller

הקטנה והמהירה מבין האדריות. בנמלי וארנגר ניזונות מאות מהן בחורף ממש מתחת לרציף, כך שמין הנראה על הנייר בלתי נגיש ניתן לצפייה ממרחק עשרה מטרים.

אדרית שטלר (Polysticta stelleri)
צילום ראשי · צילום: Christoph Moning — CC BY 4.0 · Wikimedia Commons

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

שקטה ברובה בחורף. זכרים משמיעים נהמות נמוכות וצלילים נובחים קצרים; הנקבות קולניות יותר, עם kroo נובח וצרוד וצלילים גרוניים נמוכים בתוך הלהקה. ביום שקט בנמל בוארנגר המלמול הזה נשמע, אך במקומות אחרים מוצאים את הציפור בעין בלבד.

האזנה: רחש כנפייםXC203480

הקלטה: Andrew Spencer — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

לזכר ראש לבן עם גרון שחור, כתם עין שחור וכתם ירוק-צהוב בחלק האחורי של הכיפה, פס שחור לאורך העורף, חלק תחתון חום-צהבהב חם עם נקודה שחורה חדה בצד הגוף, וכתפיות כחולות-שחורות עם שוליים לבנים. הנקבה חומה-אדמדמה עמוקה עם מרכזי נוצות כהים, טבעת עין בהירה ומראה כנף כחולה-סגולה התחומה בלבן מלמעלה ומלמטה. המקור קטן ואפור, קצר בבירור לאדרית. זכרים בלבוש ליקוי דומים לנקבות אך שחורים יותר, עם ראש אפור-חום וחזה מפוספס דק; שדה הכנף הקדמית הלבן עדיין נראה בתעופה.

מינים דומים

הקושי הוא עם נקבות וזכרים בלבוש ליקוי, הנראים ממרחק כברווז חום כהה בין אדריות שחורות-כיפה. התבססו על גודל ומבנה: קטנה בהרבה מהאדרית שחורת-הכיפה, עם מצח קצר וגבוה, מקור אפור קטן וחלק אחורי מחודד ומורם, המזכיר יותר שרשיר מאשר ברווז ים. מראת הכנף הכחולה-סגולה עם שני שוליה הלבנים נראית לעתים קרובות אצל ציפור שוחה, ובתעופה הכנף צרה והחבטות מהירות בבירור. לקטיפנית השחורה ולאדרית שחורת-כיפה צעירה אין מראת כנף, ופרופיל המקור שלהן כבד בהרבה.

בית גידול

חורפת בים קרוב לחוף: קרקעית חול רדודה, אצות רצועה מעל סלע ואזור הגאות של נמלים ומפרצים, שם צוללות הלהקות אחר רכיכות קטנות, סרטנים וחלזונות. מקננת בטונדרה חופית לחה בסיביר ובאלסקה, לצד בריכות רדודות.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקננת בחופים הארקטיים של סיביר ואלסקה. ציפורי האוקיינוס האטלנטי חורפות בים ברנץ ובים הבלטי, כשוארנגר בסקנדינביה הארקטית הוא המקום האמין, עם להקות בוואדסה, ורדה, קיברג ובוטספיורד, ובהמשך לאורך החוף המזרחי של הים הבלטי. באיים הבריטיים אורקני, שטלנד וההברידים החיצוניים מחזיקים את רוב הזכרים השוהים זמן רב; כמה מהם בילו את הקיץ במשך שנים באותו מפרץ. דרומה משם היא נותרת נדירה מאוד.

  • יציב
  • קינון (קיץ)
  • חורף
  • נדידה
  • כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל
מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

בפברואר או במרץ לכו לאורך חזית הנמל בוואדסה או הרציף בבוטספיורד והביטו פשוט למטה; הלהקות ניזונות בין הסירות ומאפשרות התקרבות. במקומות אחרים הסיכוי מקרי: עקבו אחר הדיווחים וסרקו להקות אדריות שחורות-כיפה סביב אורקני ושטלנד לפי גודל, וחפשו את הברווז הקטן וחד-הזנב הצולל מהר ותכוף יותר משאר הלהקה.

מצב שימור

פגיעה ברמה העולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: פגיע). אוכלוסיית החורף האירופית ירדה בחדות מאז שנות ה-90 ומספרי המקננים באלסקה קרסו. הלחצים הם זיהום נפט ותאונות ספנות באזורי החורף המצומצמים, טביעה ברשתות עמידה, הרעלת עופרת מכדורי ציד שנבלעו, טריפת קינים בידי שועלים וחמסנים ושינויים בטונדרת הקינון.

שם מדעי

Polysticta stelleri | (Pallas, 1769)

Pallas תיאר את המין ב־1769 בשם Anas stelleri; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Polysticta הוגדר ב־1836 על ידי Eyton. Polysticta ביוונית, מ-polustiktos 'רב-כתמים', מ-polus 'רב' ו-stiktos 'מנומר'. stelleri נקרא על שם חוקר הטבע וחוקר הארצות הגרמני גאורג וילהלם שטלר (1709–1746); הפרט שתואר הגיע מקמצ'טקה. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־קמצ'טקה.