פפיון קנריפִּיפִיּוֹן קָנָרִי | Anthus berthelotii

קול

הקריאה היא tchip או chirr קצר, יבש ומעט מצלצל, קשה, החוזר לעתים קרובות כשהציפור מקדימה את ההולכים לאורך השביל. ציפור מופרעת מחברת את הצלילים לנקישה מתגלגלת מהירה. השיר פשוט ומונוטוני מאוד: משפט קצר של שלושה עד שישה צלילים דקים זהים, chee-chee-chee-chee, מאיץ מעט ודועך בסופו, החוזר שוב ושוב מסלע, קיר, חוט טלפון או שיח נמוך, ולעתים בתעופת שיר קצרה שבה הציפור מטפסת ואז גולשת מטה בכנפיים נוקשות. מינואר עד יוני השיר הזה נשמע על כל המדרון.

זיהוי

פפיון קטן אפור-חום באורך 13 עד 14.5 ס"מ, קצר-זנב, עם מקור דק ומחודד. הפנים הן החלק הבולט ביותר: פס גבה ארוך ורחב בצבע לבן-שמנת הנמשך מהמקור עד הרבה מאחורי העין, עם פס עין כהה וכיסויי אוזן כהים מתחתיו, היוצרים דגם ראש מסומן בחדות. החלק העליון חום-חולי אפרפר עם נימור מעורפל ומטושטש — בשום מקום לא הפסים השחורים החדים של הפפיונים הצפוניים. מלמטה הוא לבן-שמנת עם גוון חום-צהבהב בחזה ושורה של פסים כהים דקים לרוחבו הדועכת מהר אל הצדדים, ופס לסת כהה קצר יורד בכל צד של הגרון. שני פסים בהירים חוצים את הכנף. הרגליים בשריות בהירות וארוכות יחסית, נוצות הזנב החיצוניות לבנות-עכורות. הוא הולך ורץ על קרקע חשופה ביציבה אופקית, ומניע את זנבו תוך כדי. ציפורי מדירה, תת-המין madeirensis, מעט כהות וחומות חמות יותר ומנומרות בבירור רב יותר מציפורי האיים הקנריים.

מינים דומים

במדירה ובאיים הקנריים אין בפועל עם מה לבלבל אותו: הוא הפפיון היחיד הנוכח כל השנה. פפיוני שדות מגיעים בחורף, והם חומים-זיתיים יותר, ארוכי-זנב יותר, עם פסים שחורים חדים בחזה ובצדדים כאחד, פס גבה חלש יותר וקריאה דקה וגבוהה, והם נשארים בקרקע לחה וירוקה יותר. פפיון צהוב מזדמן בנדידה גדול יותר, בהיר בהרבה, ארוך-רגליים יותר, עם חזה נקי לחלוטין ופס כהה על הכיסויים האמצעיים. הדוחל הקנרי של פוארטבנטורה הולך על אותה קרקע אבנית אך יש לו זנב קצר עם לבן בבסיסו, יציבה זקופה על סלע וחזה כתום. מי שסבור שהוא רואה ביבשה פפיון אפור קטן עם פס גבה בולט צריך לשלול תחילה את המינים הנפוצים: הרחק מהאיים פפיון קנרי כמעט לא נצפה מעולם.

בית גידול

קרקע פתוחה, יבשה, אבנית ודלילת צמחייה בכל הגבהים, מהחוף עד מעל קו העצים. בפועל: שדות לבה ו-malpaís, מדרונות געשיים חשופים, מדבר למחצה עם שיחים נמוכים מפוזרים, דיונות חוף ומישורי חול, שולי דרכים ומפרצי חניה לאורך דרכי הרים, טרסות נטושות וחלקות בור, מרעה עיזים ומגרשי גולף, ובטנריף עד אבן הספוג של הקניאדס בגובה שלושת אלפים מטר. הוא חסר רק ביער דפנה סגור ובמטעים צפופים. הקן הוא ספל על הקרקע, מוסתר מתחת לגוש עשב, לשפת אבן או לשיח קטן.

תפוצה ונדידה

מצוי במדירה עם פורטו סנטו ואיי דזרטס, ובכל שבעת האיים הקנריים, ובשום מקום אחר; הוא נעדר מהאיים האזוריים ומיבשת אפריקה. בתוך אזור קטן זה הוא מציפורי היבשה המרובות ביותר: באיים המזרחיים היבשים לנסרוטה ופוארטבנטורה הוא נוכח כמעט בכל קמ"ר, ובטנריף, גראן קנריה ולה פלמה הוא נפוץ מגובה פני הים עד הפסגות. הציפורים נשארות באי שלהן כל השנה; אין נדידה, רק מעבר גובה מסוים לאחר הקינון. האוכלוסייה מוערכת בכמה מאות אלפי ציפורים.

• יציב

איך ומתי לחפש

אין צורך לעשות דבר כדי לראות אותו. ביציאה מהמכונית בכל מקום בלנסרוטה או בפוארטבנטורה, בתוך דקה אחד מהם כבר רץ על פני החצץ, לעתים קרובות עד מרחק שני מטרים. כדי לראותו שר, יש להגיע מוקדם לשדה לבה או לחלקת טרסות ישנה במרץ או באפריל: הוא יהיה על קיר או על אגבה, ופס הגבה הלבן הרחב והפסים הדקים בחזה נראים ללא משקפת. בטנריף הוא מצוי גם גבוה בין סלעי הקניאדס דל טיידה, שם הוא הולך לצד החניון בעוד ציפורים אחרות כמעט נעדרות.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש). המין נפוץ ומפוזר בכל האזור — הקטן — שבו הוא מצוי, והאוכלוסייה נראית יציבה. אין פירוש הדבר שאין סיכון: ציפור המוגבלת לשני ארכיפלגים חשופה מעצם הגדרתה לכל מה שקורה שם, ופיתוח חופי כבד באיים הקנריים, התפשטות החקלאות המושקית ולחץ חתולי בר וחולדות על ציפורים המקננות על הקרקע הם כולם חששות ממשיים. עד כה הוא מחזיק מעמד היטב, בעזרת העובדה שהוא חי גם בשולי דרכים, בשטחי פסולת ובמקומות חשופים אחרים שיצר האדם.

שם מדעי

Anthus berthelotii | Bolle, 1862

Bolle תיאר את המין ב־1862 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Anthus הוגדר ב־1805 על ידי Bechstein. Anthus היא המילה הלטינית לציפור קטנה של שטחי עשב שמוזכרת אצל פליניוס הזקן. berthelotii מנציחה את חוקר הטבע הצרפתי סבן ברתלו (1794–1880), שהתגורר שנים רבות באיים הקנריים. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־האיים הקנריים.