פפיון צהובפִּפִּיּוֹן צָהוֹב | Anthus campestris

קול

הקריאה קשה ודמוית דרור: tchilp או chup קצר וחד, בדרך כלל בתעופה, ו-tsu-ee ארוך ונוגה יותר המזכיר נחליאלי צהוב אך מלא וגס יותר. הצליל הדרורי הקצר הוא הסימן הטוב ביותר אצל עוף חולף; חסרים בו האיכות החורקת והצורמת של הפפיון ארך-הרגליים והצלילים הגבוהים והדקים של פפיון השדות. השיר פשוט ביותר ולכן קל לזיהוי: משפט דו-הברתי אחד, zree-lee … zree-lee … zree-lee, החוזר לאט עם הפסקות ארוכות, בתעופת שיר גלית שבה העוף עולה ויורד עם כל משפט, או מאבן או מרגב. שר מאפריל עד יוני, בעיקר עם אור ראשון ובין ערביים.

זיהוי

גדול לפפיון, 16–18 cm, ובהיר: חום-חולי אחיד מלמעלה עם רמז לפסים לכל היותר, קרמי עד חולי מלמטה, ובעיקר – חזה נקי לחלוטין ללא פסים. בפנים פס גבה בהיר וארוך וקו רסן כהה מהמקור לעין. הרגליים ארוכות וורודות בהירות ומרחיקות אותו היטב מהקרקע; ציפורן האצבע האחורית קצרה ומעוקלת, לא דורבן ארוך. הזנב ארוך עם נוצות חיצוניות לבנות עמומות. על הכנף המקופלת שורה אחת של מכסות בינוניות מראה מרכזים שחורים עם שוליים בהירים צרים, ויוצרת פס כהה ברור על פני הכנף – הסימן הטוב ביותר מרחוק. הולך ורץ ביציבה אופקית ומנענע את זנבו בתנועה: יותר נחליאלי מפפיון. יש להיזהר מצעירים מיולי עד ספטמבר; הם מפוספסים בחזה ובגב ומאבדים את המראה הבהיר והנקי, ולכן יש להסתמך על הגודל, הרגליים הארוכות, פס המכסות הכהה ואופן ההליכה.

מינים דומים

בתחום המפה העפרונן קצר-האצבעות הוא המלכודת בביצות מלוחות ובדיונות: בהיר ונקי חזה באותה מידה, אך קצר וקצר זנב יותר, עם מקור חרוטי עבה, רגליים קצרות וכתם צוואר כהה קטן, והוא מדדה ומתכופף במקום לפסוע. הפפיון ארך-הרגליים גדול וכבד יותר, עם חזה מפוספס, מקור חסון בהרבה, ציפורן אחורית ארוכה מאוד ויציבה גבוהה וזקופה, וקריאתו הצורמת והשונה לגמרי מסגירה אותו מיד; בחצי האי האיברי הוא נדיר אך נצפה מדי שנה, בעיקר בסוף הקיץ ובחורף. פפיון ההרים של הלבנט באותו גודל ואחיד באותה מידה, אך כבד מקור יותר, חולי חמים יותר מלמטה, עם נוצות זנב חיצוניות חוליות עמומות ולא לבנות, והוא חי במדרונות אבניים ולא בחול שטוח. פפיון השדות ופפיון העצים קטנים וקצרי רגליים יותר ותמיד מפוספסים בבירור מלמטה; הבלבול פועל רק בכיוון ההפוך, דרך צעיר מפוספס של הפפיון הצהוב. אצל עוף כזה פס המכסות הבינוניות הכהה הוא לעתים קרובות כל מה שנותר להסתמך עליו.

בית גידול

קרקע שטוחה, חמה, חשופה ויבשה עם הרבה אדמה גלויה וצמחייה נמוכה ודלילה בלבד: חול נודד, שטחי בתה מכוסחים, שקעי דיונות יבשים, ערבה ורמות אבניות, כרמים ושטחי בור, מדרונות שרופים, משטחי חצץ לאורך אפיקים יבשים, מחצבות חול ואפילו שדות תעופה. הקרקע חייבת להיות חמה ומנוקדת בכתמים חשופים; כשעשב ושיחים סוגרים עליה, העוף נעלם. הקן הוא גומה בקרקע, צמוד לגבשושית, לאבן או לשפת שקע.

תפוצה ונדידה

מקנן מחצי האי האיברי, צפון-מערב אפריקה והאיים הקנריים לרוחב כל דרום אירופה ומרכזה, הבלקן ואנטוליה ועד עומק מרכז אסיה; כל העופות חורפים בסאהל ובסוואנות של אפריקה. בתחום המפה מקנן נפוץ, עם מעוזים בחצי האי האיברי – שתי הרמות, עמק האברו, אסטרמדורה, אנדלוסיה וארץ הערבות שבפנים, בצפיפות גבוהה בלה מנצ'ה, בלוס מונגרוס ובמישורי קסטיליה – והלאה לאורך החופים הצפוניים של הים התיכון, בבלקן, באנטוליה ובמגרב. בשוליים הצפוניים של תחום זה הוא נעלם: צפון-מערב אירופה וחלק גדול ממישור צפון אירופה איבדו את זוגותיהם האחרונים. שם הוא כיום עובר שנתי לא שכיח, בעיקר בשבוע האחרון של אוגוסט ובמחצית הראשונה של ספטמבר לאורך חוף הים הצפוני ובאיים הבריטיים, עם עוף בודד מדי פעם במאי.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

במאי או ביוני יש לחנות על דרך עפר החוצה רמה בחצי האי האיברי או באנטוליה ופשוט להמתין: תעופת השיר, עם המשפט האיטי בן שני הצלילים, נמצאת מעל השטח לפני שהעוף מאותר, ולאחר מכן ניתן לצפות בו פוסע מרגב לרגב. באוגוסט ובספטמבר יש לחפש אותו בחצי האי האיברי בשדות שלף, בשטחי בור שנחרשו זה עתה ובשולי שדות, לעתים קרובות לצד סלעיות ועפרוננים קצרי-אצבעות. בצפון-מערב אירופה אותם שבועות הם חלון הזמן, על עשב נמוך וקרקע חשופה מאחורי חוף בתעלת למאנש, בשדה תעופה באיי סילי או באי מאיי הוואדן. יש להתעלם מהצבע ולבדוק שלושה דברים: החזה הנקי, הפס הכהה על מכסות הכנף, וההליכה ארוכת הרגליים דמוית הנחליאלי.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), עם תחום תפוצה עצום ואוכלוסייה של מיליונים, אך בצפון-מערב אירופה המין נמחק. הסיבות זהות בכל מקום: חול נודד ובתה פתוחה שכוסו בצמחייה עקב שקיעת חנקן, קרקע חשופה שניטעה או נזרעה, וקריסת אוכלוסיות החרקים בקרקעות חול דלות. המספרים יורדים גם בדרום אירופה, שבה מרעה יבש ושטחי בור מוסבים לגידולים מושקים או נסגרים בצמחייה כשרעיית הצאן נפסקת. באנטוליה ובמגרב, המחזיקים את רוב האוכלוסייה האירופית, הוא נותר נפוץ ומצוי.

שם מדעי

Anthus campestris | (Linnaeus, 1758)

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Alauda campestris; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Anthus הוגדר ב־1805 על ידי Bechstein. Anthus היא המילה הלטינית לציפור קטנה של שטחי עשב שמוזכרת אצל פליניוס הזקן. campestris היא בלטינית 'של השדות', מן campus 'שדה, מישור'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־שוודיה.