כל המינים › ציפורי שיר › נחליאליים › נחליאלי לבן
נחליאלי לבןנַחְלִיאֵלִי לְבֶן | Motacilla alba
Witte kwikstaart | White Wagtail | Lavandera blanca | Bachstelze | Bergeronnette grise
אין ציפור אחרת ההולכת כך. הנחליאלי הלבן פוסע על אספלט של חניון, על מדשאה כסוחה או על רעפי גג של אסם, ראשו נע קדימה בתנועות חדות וזנבו הארוך עולה ויורד ללא הפסקה, ואז הוא עף בגלים עמוקים בקריאה חדה chiswick. הוא לעולם אינו מקפץ; הוא הולך. והוא שייך לסביבת בני אדם: חצרות משק, גשרים, תאי שיט, אתרי קמפינג ואזורי תעשייה, מלפלנד ועד המגרב. באיים הבריטיים תת-המין התושב הוא yarrellii שחור-הגב, הנחליאלי הבריטי; הנחליאלי הלבן של היבשת עובר שם בכל אביב, והפרדת האחד מהשני על סוללת ים במרץ היא אחת מהמשימות הקטנות של שנת הצפרות. המין חורף ברחבי חצי האי האיברי כולו, ולקראת ערב מתקבץ במאות בעצי הדולב של כיכרות ושדרות עירוניות.
לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.
תת־מינים
קול
הקריאה נשמעת בכל אירופה: chis-ick או chizzik חד ודו-הברתי, קשה וצלול, הנשמע כמעט תמיד בתעופה ובדרך כלל ברגע ההמראה בדיוק. ציפורים מוטרדות מקצרות אותו לצליל קשה יחיד וחוזרות עליו במהירות. השיר הוא רצף מהיר של אותם צלילי קריאה עם ציוץ ביניהם, הנמסר מרעף רכס, ממרזב או מעמוד גדר; הוא מזוהה לפי הקצב, לא לפי המנגינה. שיר ממרץ עד יולי, הקריאה כל השנה.
הקלטה: Sonothèque ADVL — CC0 · xeno-canto
זיהוי
דק וארוך, 16.5 עד 19 ס"מ, שכמעט מחציתם זנב. הזנב שחור עם נוצות חיצוניות לבנות ומנוענע ללא הרף, גם כשהציפור עומדת. הרגליים והמקור שחורים. הזכר בקיץ מסומן בשלושה צבעים: כיפה ועורף שחורים הנמשכים ללא הפסקה לסנטר, לגרון ולחזה העליון השחורים; מצח לבן נקי ולחיים לבנות המשובצים בשחור כמו מסכה; וביניהם גב אפור בהיר נקי. הכנף אפורה-שחרחרה עם שוליים לבנים רחבים היוצרים שני פסים ברורים, והצדדים לבנים. הנקבה זהה עם כיפה אפורה יותר ומנוקדת בשחור ומעט פחות שחור על החזה. בנוצת חורף הסינר השחור הגדול נעלם, נותר סהרון שחור על החזה, והגרון מלבין. הצעירים אפורים עכורים וחומים-בהירים עם גוון צהבהב בפנים, אך כבר יש להם הרגליים השחורות והזנב המנענע. המעוף גלי עמוק, עם סדרות קצרות של משקי כנף בין הצניחות, וכמעט תמיד מלווה בקריאה. ציפורי האיים הבריטיים שייכות לתת-המין yarrellii, הנחליאלי הבריטי. אצל הזכר הגב אינו אפור בהיר אלא שחור עמוק, כך שהכיפה, העורף והגב יוצרים משטח שחור רציף אחד; הצדדים אפורים-פיח ולא לבנים והשחור בחזה יורד נמוך יותר. לנקבה גב אפור-צפחה כהה. בנוצת חורף ההבדל מצטמצם, אך אז השת מכריע: אפור כהה עד שחור אצל yarrellii ולכן כמעט אינו בהיר מהזנב, אפור נקי ובהיר אצל תת-המין הטיפוסי alba ובולט בבירור מול הזנב השחור. מחוץ לאיים הבריטיים נחליאלים בריטיים מקננים לעתים רחוקות; בנדידה כמה מהם מופיעים בכל אביב בין הנחליאלים הלבנים הרגילים לאורך החוף הדרומי של הים הצפוני.
מינים דומים
מבט בגב, בשת ובצבע הרגליים מותיר קושי מועט. הנחליאלי הזנבתן ארוך זנב עוד יותר, כחול-אפור מלמעלה עם שת צהוב-ירקרק – הגב והשת בצבעים שונים – צהוב בוהק מתחת לזנב ובאופן מכריע רגליים ורודות-בשר ולא שחורות; מקומו ליד מים זורמים. אצל הנחליאלי הלבן השת באותו אפור כמו הגב ואין צהוב בשום מקום. הנחליאלי הצהוב קצר זנב יותר, ירוק-זיתי מלמעלה וצהוב מלמטה, והולך במרעה ובגידולים. נחליאלים לימוניים צעירים אכן אפורים ולבנים, אך הם מראים שני פסי כנף לבנים רחבים מאוד, מסגרת בהירה המקיפה את מכסות האוזן כולן וזנב קצר יותר, והם עומדים בכר דשא רטוב ולא בחצר מרוצפת. לפפיונים אותו מעוף גלי ואותם צדי זנב לבנים, אך הם חומים ומפוספסים, ללא ניגוד שחור-לבן כלל.
בית גידול
קרקע פתוחה וקשה עם צמחייה נמוכה שאפשר לרוץ עליה, עם מים בקרבת מקום וחלל לקינון. בפועל: חצרות משק וערימות זבל, חניונים ואזורי תעשייה, רחובות כפר וגגות שטוחים, שולי תעלות, תעלות שיט ונהרות, גדות חצץ, ביצות מלח, תאי שיט וגשרים, מדשאות כסוחות ומגרשי ספורט. הקן נבנה בחור – סדק בקיר, ערימת משטחים, רווח מתחת לרעפים, מכונה חקלאית עומדת, ציפוי גדה – ולעתים רחוקות רחוק ממים. בסתיו ובחורף הם לנים בצוותא בקני סוף, בעצים עירוניים ובחממות, לעתים במאות.
היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.
תפוצה ונדידה
מקנן מאיסלנד ומצפון סקנדינביה ועד צפון אפריקה, ומהאיים הבריטיים מזרחה עמוק לתוך סיביר, ודרומה עד הלבנט והרי אנטוליה. האיים הבריטיים מחזיקים כמעט את כל אוכלוסיית העולם של yarrellii: כמה מאות אלפי טריטוריות, נפוצות ממרכזי ערים ועד חוות רמה, כשציפורים רבות נעות דרומה ומערבה בחורף וחלקן חוצות לחצי האי האיברי. תת-המין היבשתי alba עובר שם במרץ ובאפריל ושוב בסתיו, בעיקר לאורך החוף ובבורות חצץ פנימיים, ומעטים נשארים לקנן ברוב השנים. לאורך החוף הדרומי של הים הצפוני הנחליאלי הלבן הוא מהציפורים המצויות ביותר בחצרות משק ולצד מים, ובחורפים מתונים חלקם נשארים לחרוף, בעיקר ליד מים פתוחים וסביב חוות. בחצי האי האיברי תת-המין הטיפוסי הוא מקנן מצוי בצפון, במרכז ובהרים, לא שכיח בדרום ולאורך החוף הים-תיכוני, ובחורף הוא נמצא בכל מקום – עד כל כיכר כפר, מתקן טיהור ואפיק נהר – בתוספת ציפורים ממרכז אירופה ומהצפון; אתרי הלינה העירוניים בחורף במדריד, בסביליה, בסרגוסה ובבירות מחוז רבות מקבצים בין כמה מאות לכמה אלפי ציפורים בכמה שורות עצים.
- יציב
- קינון (קיץ)
- חורף
- נדידה
- כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל
איך ומתי לחפש
בקרו בחצר משק, במרינה או בחניון לחוף אגם בסוף מרץ. הזכרים אז בנוצתם החדה ביותר ומאפשרים התקרבות לכמה מטרים, פשוט משום שהם רגילים לבני אדם. באותם שבועות צעדו לאורך סוללות הים ושוברי הגלים אחר נחליאלים בריטיים והביטו רק בגב ובשת: שחור מול אפור. ובאוקטובר עמדו בשקיעה בשולי קני סוף או ברחוב קניות מואר; אז הם נוחתים בעשרות ללינה, ורק ברגע זה נראה כמה רבים הם.
מצב שימור
אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), ובאירופה אחת מציפורי השטחים החקלאיים המעטות שמצבן טוב: המין זקוק לקרקע חשופה, קצרה וקשה, ויש ממנה יותר משהיה בעבר. מה שפוגע בו מקומית קטן וספציפי: אטימת אסמים וניקוי פינות מגודלות מסלקים חללי קינון, וקוטלי חרקים סביב חצרות משק ולאורך גדות מסלקים מזון לגוזלים. ערימת אבנים, מכונה ישנה או דלת סככה פתוחה שומרות בדרך כלל על הזוג במקום.
שם מדעי
Motacilla alba | Linnaeus, 1758
Linnaeus תיאר את המין ב־1758 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. באותו חיבור הוא הגדיר גם את הסוג Motacilla. Motacilla היה השם הרומי של הנחליאלי; למעשה זוהי צורת הקטנה של motare 'לנוע הלוך ושוב', אך מימי הביניים פורש -cilla בטעות כ'זנב'. alba בלטינית 'לבן', על שם הנוצות השחורות-לבנות. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־שוודיה.