נחליאלי לימונינַחְלִיאֵלִי לִימוֹנִי | Motacilla citreola

קול

הקריאה היא tsreep או dzreep רם, צורם מעט ומחוספס בבירור, בהברה אחת, עם שוליים מזמזמים המזכירים גיבתון יותר מנחליאלי. אצל ציפורי סתיו זהו הסימן השימושי ביותר שהציפור עצמה מספקת, ותצפיות רבות מתגלות לפי הקריאה לפני שהציפור נראית כראוי. השיר הוא משפט קצר וחדגוני של צלילים צלולים, גבוהים ודמויי קנרית, החוזר מגבשושית עשב, משיח נמוך או מחוט מעל אחו רטוב, ובאתרי הקינון גם במעוף שיר קצר. שירה מסוף אפריל עד יולי.

זיהוי

חמישה-עשר וחצי עד שבעה-עשר סנטימטרים, עם זנב קצר מזה של הנחליאלי הזנבתן אך הנראה ארוך משל הנחליאלי הצהוב. הרגליים שחורות. בזכר הקיץ אי אפשר לטעות: כל הראש וכל הצד התחתון בצהוב-לימוני בוהק, ופס שחור עובר לרוחב העורף ומפריד בין הראש הצהוב לגב האפור כצווארון. הגב כחול-אפור נקי ללא שמץ ירוק, על הכנף שני פסים לבנים רחבים ושוליים לבנים לאורך השלישוניות, והזנב שחור עם נוצות חיצוניות לבנות. הנקבה צהובה עמומה יותר, עם כיפה ואזור אוזן אפורים-זיתיים התוחמים את הפנים הצהובות, ומראה אותם פסים לבנים רחבים. נוצות הסתיו הראשון הן הנוצות המופיעות בדרך כלל מחוץ לתחום הקינון ודורשות את תשומת הלב: אפור מלמעלה ללא זיתי כלל, לבן מאוד מלמטה, עם מצח בהיר, אזור עין-מקור בהיר ורחב ופס גבה בהיר המתעקל סביב חלקן האחורי של מכסות האוזן וסוגר מסגרת בהירה שלמה. שני פסי הכנף הלבנים רחבים אז, רחבים בהרבה מאשר אצל כל נחליאלי צהוב.

מינים דומים

הכול תלוי בנחליאלים צהובים צעירים באוגוסט ובספטמבר. ארבע נקודות. הצד העליון: אפור קר ונקי אצל הנחליאלי הלימוני, ללא זיתי; תמיד עם גוון ירוק או זיתי-חום אצל הנחליאלי הצהוב. הצד התחתון: לבן אצל הנחליאלי הלימוני, לכל היותר גוון חם קלוש על צדי הגוף; בדרך כלל צהוב-חולי אצל הנחליאלי הצהוב. הכנף: שני פסים לבנים רחבים ונקיים מאוד לעומת שניים צרים ועכורים יותר. הראש: המסגרת הבהירה הנסגרת סביב מכסות האוזן, עם מצח בהיר ואזור עין-מקור בהיר ורחב, לעומת פס גבה המצטמצם לפני העין ואזור עין-מקור כהה יותר. אם נותר ספק, הקריאה מכריעה: tsreep רם, צורם ומחוספס, עם זמזום רב בהרבה מה-tswee-eep המלא של הנחליאלי הצהוב. הנחליאלי הצהוב המזרחי נשמע כמעט אותו דבר ועשוי גם הוא להיראות בהיר מלמטה, אך חסרים לו פסי הכנף הלבנים הרחבים והמסגרת הבהירה הסגורה סביב האוזן, וציפורן האצבע האחורית שלו ארוכה יותר. הנחליאלי הזנבתן ארוך-זנב בהרבה, עם רגליים ורודות ועכוז ירוק-צהוב.

בית גידול

קרקע רטובה, נמוכה ופתוחה: אחו שחת מוצף וביצות גומא, גדות אגמים ומישורי הצפה של נהרות עם נביעות, בריכות מתמלאות סחף, ביצות כבול, ובצפון התחום טונדרה רטובה. במקום שבו שטח עיבוד ואחו רטוב נפגשים, זוהי הציפור של הפינה הנמוכה והרטובה ביותר. הקן הוא גומה בקרקע בגבשושית גומא או עשב, לרוב במקום יבש יותר באמצע השטח הרטוב. מחוץ לעונת הקינון בחופים בוציים, בביצות חוף, בשדות אורז ובשולי מתקני טיהור שפכים.

תפוצה ונדידה

מקנן מהאזור הבלטי וממזרח אירופה מזרחה עד סיביר ודרומה עד מרכז אסיה וההימלאיה; כל הציפורים חורפות בדרום ובדרום-מזרח אסיה וסביב המפרץ הפרסי. הגבול המערבי של תחום הקינון נע מאז שנות ה-60, ויש כיום קינון מפוזר מערבה יותר במרכז אירופה. בצפון-מערב אירופה הוא הפך מנדיר מאוד למבקר נדיר אך שנתי, בעיקר ציפורים בסתיו הראשון בין אמצע אוגוסט לתחילת אוקטובר בחוף, באיי הים הצפוני ובשטלנד ובפייר איל, ומדי פעם זכר שר באביב; היו כמה ניסיונות קינון, כולל זוגות מעורבים עם נחליאלי צהוב. בנדידה הוא נצפה באנטוליה ובקפריסין. בים התיכון הוא נשאר נדיר מאוד, בחופים ובביצות בפנים הארץ, כמעט תמיד ציפורים בסתיו הראשון או זכרים באביב.

• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

המחצית השנייה של אוגוסט והמחצית הראשונה של ספטמבר, בביצת מלח, בבריכת חוף מוקפת סוללה או בבריכה מתייבשת לאורך החוף שבה עומדים יחד עשרות נחליאלים צהובים. עברו לאט על הלהקה בחיפוש אחר הציפור האפורה הקרה יותר מלמעלה והלבנה יותר מלמטה, ואז עברו ישר לכנף: שני פסים לבנים רחבים ונקיים על כנף כהה הם הסימן. הקשיבו בו-זמנית לקריאה צורמת ומחוספסת בין הצלילים המלאים יותר של הנחליאלים הצהובים, והקליטו אותה ככל האפשר.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), עם אוכלוסייה עולמית גדולה ועולה. ההתפשטות מערבה של תחום הקינון נמשכת שישים שנה ועדיין נמשכת; היא נקשרת בדרך כלל להתחממות האקלים ולזמינות שטחי עשב רטובים ומעובדים באופן אקסטנסיבי במזרח אירופה. בצפון-מערב אירופה פירוש הדבר עלייה מתמדת בתצפיות, בחלקה משום שהצופים מזהים כיום את ציפורי הסתיו ומקליטים את הקריאה. הסיכונים למין הם אלה של כל ציפורי שטחי העשב הרטובים: ניקוז, כיסוח מוקדם והסבת שולי ביצות לשטחי עיבוד.

שם מדעי

Motacilla citreola | Pallas, 1776

Pallas תיאר את המין ב־1776 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Motacilla הוגדר ב־1758 על ידי Linnaeus. Motacilla היה השם הרומי של הנחליאלי; למעשה זוהי צורת הקטנה של motare 'לנוע הלוך ושוב', אך מימי הביניים פורש -cilla בטעות כ'זנב'. citreola בלטינית 'צהוב-לימון', על שם הראש והצד התחתון של הזכר. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־מזרח סיביר.