פפיון הריםפִּפְיוֹן הָרִים | Anthus similis

קול

אצל מין זה הקול הוא סימן הזיהוי הקל, לא הקשה. השיר הוא סדרה של שריקות קצרות וצלולות המושמעות אחת-אחת עם הפסקות ארוכות ביניהן: chu-wee … chu-wee … see-woo, איטיות ובסדר משתנה. הקצב האיטי הזה ייחודי בין הפפיונים, שבדרך כלל מנקשים או מצלצלים; הוא מזכיר סלעית או בארית הרים מרוחקת יותר מאשר Anthus. הוא שר מסלע, מקיר או מראש שיח, ובתעופת שיר קצרה ומרפרפת שבה הוא מטפס במשק כנפיים נוקשה ואיטי ודואה חזרה מטה. הקריאה היא chup או chilp קצרה, שטוחה למדי ואנפפית, עמומה ורכה יותר מקריאת chilp דמוית-הדרור של פפיון צהוב, וכן chu-ee ממושכת. הוא שר ממרץ ועד יוני, בעיקר בשעה הראשונה אחרי הזריחה.

זיהוי

פפיון גדול וארוך-גוף, 16–18 cm, חום-חולי חם ואחיד מלמעלה עם פסים חלשים לכל היותר, וחום-צהבהב מלמטה, בהיר ביותר בבטן. על החזה יש לכל היותר רמז לפסים דקים; פסים של ממש חסרים, וזה, יחד עם הצבע, הדבר הראשון שיש לשים אליו לב. המקור ארוך וכבד למדי עם רכס ישר – ומכאן שמו האנגלי. הפנים חסרות סימנים בולטים: פס גבה בהיר ומטושטש, טבעת עין בהירה ומעט מעבר לכך, בניגוד לפפיון הצהוב המסומן בחדות. הזנב ארוך, ונוצות הזנב החיצוניות אינן לבנות אלא חומות-צהבהבות עמומות, וזו ההבחנה הטובה ביותר מפפיון צהוב בתעופה. הרגליים ארוכות ובהירות, ציפורן האצבע האחורית ארוכה במידה ומעוקלת. בתעופה הוא נראה גדול וכבד, בתנועה גלית איטית, עם משק כנפיים רפה בבירור מזה של פפיונים אחרים. פרטים בלבנט שייכים לתת-המין הבהיר captus; מזרחה ודרומה הצורות כהות וחלודות יותר.

מינים דומים

פפיון צהוב הוא המין היחיד שניתן לבלבל עמו כאן, והוא חולק את אותם מדרונות. הוא תמיר ובהיר יותר, אפרפר יותר בגוונו, עם מקור קצר וקל יותר, דגם ראש מנוגד יותר עם פס עין כהה ברור לפני העין, פס כהה של מכסות אמצעיות, וכן – הסימן הטוב ביותר – נוצות זנב חיצוניות לבנות טהורות לעומת החום-הצהבהב העמום של פפיון הרים. הוא גם מהיר יותר ונמצא בתנועה מתמדת ומעדיף קרקע שטוחה, ואילו פפיון הרים מעדיף מדרונות עם סלעים ושיחים פזורים. פפיון מים מקנן באותם הרים, אך בשטחי עשב לחים סביב מעיינות ונחלים, ולו ראש אפור עם פס גבה לבן ונוצות זנב חיצוניות לבנות. פפיון ארך-רגליים הוא מבקר חורף נדיר בלבנט: מפוספס יותר בחזה, עם ציפורן אחורית ארוכה בהרבה וקריאה שונה לחלוטין. אם הציפור שותקת והזנב אינו נראה, נותרים כבדות המקור והתחתית החומה-הצהבהבה החמה וחסרת הסימנים.

בית גידול

מדרונות יבשים וטרשיים עם עשב נמוך, צמחים עשבוניים, שיחים פזורים וסלעים רופפים: מדרונות גיר ובזלת, שולי ואדיות, טרסות נטושות, garrigue (בתה פתוחה ונמוכה על גיר, עשירה בבני-שיח ריחניים) עם קרקע פתוחה רבה בין השיחים, והשוליים העליונים של ערוצים. הוא זקוק לצירוף שאינו שכיח כפי שנדמה: קרקע משופעת, סלעים לשירה, ודי עשב וצמחייה עשבונית על פני השטח לחיפוש מזון. מדבר חשוף לחלוטין וmaquis (חורש ים-תיכוני גבוה וצפוף, קשה-עלים, על קרקע חומצית) סגור אינם מתאימים. הקן על הקרקע, מוסתר מתחת לגוש עשב או צמוד לאבן על המדרון.

תפוצה ונדידה

כמין, תפוצתו נמשכת ממערב אפריקה דרך הלבנט והרמה האיראנית ועד תת-היבשת ההודית ודרום-מזרח אסיה, במגוון צורות שונות. בתחום המפה מופיע רק תת-המין הלבנטיני הבהיר captus: מהר הנגב, הרי יהודה, הגליל והגולן צפונה דרך הרכסים המערביים של הלבנט ועד הקצה הדרום-מזרחי של אנטוליה, בערך עד שולי חלון המפה. הוא יציב שם; רק האתרים הגבוהים ביותר ננטשים בחורף, והציפורים יורדות למדרונות ולוואדיות נמוכים יותר.

• יציב
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

צאו בזריחה במרץ או באפריל למדרון טרשי מעל ואדי בגולן, בהרי יהודה או בהר הנגב, ושבו. אין לחפש – יש להקשיב. השריקות האיטיות, הנשמעות למרחק, מגיעות עם הפסקות ארוכות ביניהן ובולטות מיד בין כל קולות הציפורים האחרים. לאחר מכן עקבו אחר הצליל אל סלע או שיח נמוך, שם הציפור שרה בעמידה זקופה. אם היא נראית על הקרקע, המתינו עד שתעוף והתמקדו רק בצדי הזנב: חום-צהבהב עמום, לא לבן. זה מבדיל אותה מפפיון צהוב גם אם שום דבר אחר לא נראה היטב.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש). תחום התפוצה העולמי עצום, והמין נפוץ בכולו. בלבנט captus הוא מקנן מצוי ומפוזר היטב בהרים, עם תמונה יציבה למדי. הלחצים הם בפרטים: הפסקת רעייה אקסטנסיבית, המאפשרת למדרונות להתכסות בצמחייה; נטיעת מחטניים במדרונות גיר פתוחים; והתפשטות בנייה וחציבה סביב יישובי ההר. במקום שבו נמשכת רעיית עיזים וכבשים מסורתית, הציפור נשארת.

שם מדעי

Anthus similis | (Jerdon, 1840)

Jerdon תיאר את המין ב־1840 בשם Agrodoma similis; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Anthus הוגדר ב־1805 על ידי Bechstein. Anthus היא המילה הלטינית לציפור קטנה של שטחי עשב שמוזכרת אצל פליניוס הזקן. similis היא בלטינית 'דומה'; לאיזה פפיון אחר הציפור אמורה להידמות אינו מצוין בתיאור. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־ג'אלנה, הודו.