סלעית חורף (Oenanthe finschii) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

קול

השירה קצרה, רמה וצלולה: משפט של שתיים עד ארבע שניות הנפתח בכמה צלילים קשים וצורמים ועובר לרצף של שריקות צלולות, היורדות בגובהן בסופו; מושמעת מאבן או מסלע, ולעתים מתעופת שיר קצרה ועולה המסתיימת בזנב פרוש. שרה ממרץ עד יוני, גם בשעות הצהריים. הקריאות הן chak קשה, לעתים קרובות בסדרות, ו-hweet שרוק ודק. באזורי החורף היא שקטה ברובה, מלבד ה-chak הקשה שבו היא מגינה על הטריטוריה מפני בנות מינה.

האזנה: שירהXC1153858

הקלטה: Frantz Barrault — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

סלעית בינונית אך בנויה כבד, עם צוואר עבה, ראש גדול וכנף קצרה; לצד הסלעית האירופית הדקה היא נראית כבדה בחלקה העליון ומהודקת. הזכר שחור-לבן בגבולות חדים: כיפה לבנה טהורה הנמשכת לאחור מעל העורף, ומתחתיה שטח שחור אחד רציף הכולל את הפנים, הגרון, החזה העליון, צד הצוואר, הגב, הכתפיות והכנפיים. הצד התחתון והשת לבנים נקיים. בזנב הרבה שחור: על בסיס לבן יושב פס קצה שחור רחב המכסה כשליש עד מחצית מאורכו, והשחור עולה גם לאורך הנוצות החיצוניות, כך שהלבן נראה מוגבל לבסיס. הנקבה אפורה-חומה עד חולית מלמעלה עם כיפה בהירה יותר וצד תחתון שמנתי עד חום-בהיר, לעתים קרובות עם כתם גרון אפור עכור עד שחרחר, ולה אותו פס קצה רחב בדיוק. בסתיו שוליים בהירים מכסים חלקית את השחור של הזכר, והוא נראה חום ובעל דגם קשקשים.

מינים דומים

סלעית השיחים היא הבעיה העיקרית: גם לה לבן בכיפה ובעורף, גם לה גרון שחור הנמשך ברציפות לגב שחור, וגם לה צד תחתון לבן. שלושה דברים מכריעים. ראשית הזנב: אצל סלעית החורף פס הקצה השחור רחב והשחור עולה לאורך הנוצות החיצוניות, כך שהלבן מוגבל לבסיס; אצל סלעית השיחים הפס צר והלבן מגיע רחוק לאחור, והשחור מרוכז בטריז מרכזי. שנית המבנה: סלעית החורף קצרת-כנף וקצרת-זנב ובנויה מוצק יותר, עבת-צוואר ועם בליטת אברות ראשוניות קצרה, ואילו סלעית השיחים דקה וארוכת-כנף. שלישית לוח השנה, השימושי ביותר בשטח: בלבנט ובקפריסין סלעית שחורה-לבנה בין נובמבר למרץ היא תמיד סלעית חורף, משום שסלעית השיחים עוברת שם רק באביב ובסתיו ואינה חורפת. לסלעית לבנת-הכנף מכסות זנב תחתונות כתומות-חומות ופס קצה צר יותר, והיא נצמדת לקירות סלע ואינה יושבת על מדרונות אבניים פתוחים. לסלעית הנזירה אין פס קצה כלל, זנבה ומקורה ארוכים יותר, ותעופתה רופפת ורחבת-תנועה יותר. לסלעית הקפריסאית, הנמצאת בקפריסין רק בקיץ, כיפה שמנתית וצד תחתון חום-בהיר עד משמשי מובהק. לסלעית הקיץ בטיפוס שחור-הגרון יש גם גרון שחור, אך גבה נשאר בהיר וזנבה לבן ברובו. אצל הנקבות ההכרעה חוזרת לפס הקצה הרחב, למבנה המהודק ולמקום ולזמן התצפית.

בית גידול

מדרונות הרים חשופים, יבשים ואבניים: מפולות אבנים ושדות סלעים, מדרונות סחופים עם סלעים פזורים, ערבת הרים סלעית עם שיחים קוצניים נמוכים, והשוליים העליונים של טרסות נטושות. צמחייה נחוצה, אך רק בכתמים פזורים; כר עשב סגור אינו מתאים לה. באנטוליה וברמה האיראנית היא מקננת בין כ-500 ל-3,000 מטר. הקן ממוקם מתחת לאבן שטוחה, בסדק או בקיר אבן יבש; כמו סלעיות רבות היא מניחה לעתים קרובות משטח קטן של חלוקים בפתח. בחורף היא יורדת לשטח נמוך ושטוח יותר: מישורים אבניים, שולי ואדיות, שדות בור, מטעי שקדים וסביבות כפרים.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקננת במרכז ומזרח אנטוליה, ממישור קוניה מזרחה עד אגם ואן, ומשם מצפון הלבנט והקווקז על פני הרמה האיראנית ועד מרכז אסיה. בחורף מרכז הכובד זז לדרום-מערב: היא אז מבקרת חורף סדירה אך לעולם לא מרובה בכל הלבנט ובקפריסין, שבה התצפיות נופלות בדיוק בין אוקטובר למרץ, ללא אף תצפית ממאי עד ספטמבר. באנטוליה עצמה חלק מהאוכלוסייה חורף בעמקים הדרומיים הנמוכים. היא מגיעה לדרום הבלקן ולאיי הים האגאי לעתים רחוקות, ולמערב אירופה לעתים רחוקות מאוד.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

שני מועדים. ינואר ופברואר בקפריסין, בשדות הבור האבניים של המסאוריה או סביב אגם המלח בלרנקה, ובאותם שבועות במדבר יהודה ובצפון הנגב: חפשו ציפור שחורה-לבנה יחידה היושבת לבדה על מדרון אבני ומגרשת כל סלעית אחרת — הטריטוריאליות הבודדת בחורף היא כשלעצמה סימן. הבריחו אותה ובדקו רק את כמות השחור בזנב. אחר כך מאי ברמה האנטולית, בנמרוט, סביב ואן או בקפדוקיה, כשהיא שרה מהסלעים במדרונות החשופים מעל הכפרים ולעתים קרובות יושבת דקות ארוכות על אותה אבן.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש): תחום תפוצה גדול מאנטוליה ועד מרכז אסיה, אוכלוסייה גדולה וללא סימן לירידה מהירה. היא מרוויחה מרעייה נרחבת ואינה נפגעת ממנה, משום שכבשים ועזים שומרים על המדרונות חשופים ופתוחים. היא מאבדת שטח היכן שמדרונות אבניים נחרשים או ניטעים בעצים, היכן שטרסות ישנות וקירות אבן יבשים מפונים ואתרי הקינון שלה נעלמים עמם, והיכן שערבת ההרים מוסבת לחקלאות שלחין. באזורי החורף בלבנט היא מעולם לא הייתה מרובה, והמספרים שם מעידים יותר על מזג האוויר באנטוליה מאשר על מצב המין.

שם מדעי

Oenanthe finschii | (Heuglin, 1869)

Heuglin תיאר את המין ב־1869 בשם Saxicola finschii; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Oenanthe הוגדר ב־1816 על ידי Vieillot. Oenanthe שימש את אריסטו לעוף שכבר לא ניתן לזהותו; המילה באה מהיוונית oinos, oinoē 'יין, גפן' ו-anthos 'פרח, פריחה'. finschii נקרא על שם חוקר הטבע הגרמני אוטו פינש (1839–1917). הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־סוריה.