פסיון זהובפַּסְיוֹן זָהוֹב | Chrysolophus pictus

קול

הזכר קורא chack-chack קשה, דו-חלקי ונישא למרחק, החד ביותר עם שחר באפריל ובמאי; הוא מתכתי יותר ופחות צרוד מקריאת הפסיון המצוי. בעת חיזור, כשהוא מניף את הגלימה על פני המקור, הוא מוסיף שריקה דקה, גבוהה ומתכתית הנשמעת רק מכמה מטרים. מחוץ לאביב המין כמעט שותק. אי אפשר להבחין באופן אמין בין הפסיון הזהוב לפסיון הסהרוני לפי הקול.

זיהוי

הזכר באורך 90–115 cm, כשני שלישים מהם זנב ארוך וצר בצבע אוקר עם שיוש שחור דק. נוסף על כך ציצית צהובה-זהובה, צווארון כתום עם קווים שחורים-כחלחלים צרים שהוא פורש על פני המקור בעת חיזור, גב ירוק כהה, שת זהוב וחלק תחתון אדום עמוק; המקור, הרגליים והקשתית צהובים. הנקבה באורך 60–80 cm, חומה-חולית חמה ומפוספסת דק על כל הגוף, עם רגליים צהובות וזנב המהווה כמחצית מאורכה.

מינים דומים

הבעיה המעשית בשטח היא הפסיון הסהרוני, ובעיקר הכלאות בין שני המינים. זכר פסיון זהוב טהור אדום מלמטה עם גלימה כתומה; זכר פסיון סהרוני טהור לבן מלמטה עם גלימה קשקשית בשחור-לבן. הציפורים הפראיות של האיים הבריטיים היו במשך עשרות שנים בתווך: אדום החודר לגלימה לבנה בחלקה, גוון כתום על נוצות גלימה בשחור-לבן, או זנב עם פסים רבים מדי – כל אלה מעידים על מוצא מעורב, וכמעט כל פסיון זהוב פראי ששרד נושא גנים של הפסיון הסהרוני. הנקבות הן חידה נפרדת. נקבות הפסיון הזהוב חומות-חוליות, מפוספסות דק, עם רגליים צהובות; נקבות הפסיון הסהרוני חלודיות יותר, מפוספסות בגסות רבה יותר, עם רגליים אפורות-כחלחלות ועור חשוף אפור-כחלחל סביב העין. שתיהן מזוהות בטעות כנקבות פסיון מצוי, אך הן קטנות יותר, מפוספסות לרוחב הבטן כולה ולא מנומרות, וקצרות-זנב יותר באופן יחסי.

בית גידול

באיים הבריטיים, נטיעות מחטניים בוגרות, בדרך כלל אורן קורסיקאי ואורן סקוטי, עם תת-יער צפוף של רודודנדרון, וכן יער מעורב עם סבך עבות והכיסוי הירוק-עד של האיים במפרץ פול. בתחום תפוצתו הטבעי, סבכי במבוק ויער משני על מדרונות תלולים בגובה 600 עד 2,000 m. בכל המקרים מדובר ביער חשוך וצפוף שבו הציפור נשארת סמויה כל היום וניזונה רק בשבילי יער ובקרחות קטנות.

תפוצה ונדידה

מקורו בהרי מזרח אסיה, משאנשי וגאנסו עד גויג'ואו. באירופה הוא קיים רק כמין שהוכנס: שוחרר באחוזות באיים הבריטיים משנות ה-40 של המאה ה-19 ואילך, עם מעוזים בברקלנד שבגבול נורפוק–סאפוק, סביב סנדרינגהם בצפון-מערב נורפוק, באנגלסי, בגאלוויי ובאיים שבמפרץ פול. האוכלוסיות הצפוניות נכחדו, ומהדרומיות כמעט לא נותר דבר. בכל מקום אחר באירופה פסיון זהוב הוא ציפור שנמלטה או שוחררה מאוסף, מחוות גידול עופות ציד או מפארק.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

בראונסי ופרזי שבמפרץ פול מציעים כיום את הסיכוי המעשי היחיד באירופה, במקום שבו מאכילים קבוצה קטנה; יש ללכת בשבילי הקרשים בשעה הראשונה של האור ולחפש ציפורים החוצות שביל. ברקלנד ויערות וולפרטון, האתרים הקלאסיים במשך עשרות שנים, אבודים למעשה. במקומות אחרים באירופה פסיון זהוב בשביל יער הוא כמעט תמיד ציפור שנמלטה לאחרונה, וכדאי לבדוק אם היא נושאת טבעות על שתי הרגליים.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), אף שהוא במגמת ירידה בתחום תפוצתו הטבעי בשל כריתת יערות ולכידה. באיים הבריטיים הגיעו המספרים לשיא של 1,000–2,000 ציפורים בשנות ה-80 וה-90; סקר ב-2022 וב-2023 מצא 37–40 ציפורים בשני אתרים בלבד, שניהם תלויים בהאכלה, בהדברת טורפים או בשחרור חוזר. הסיבות הן האיסור משנת 1981 על שחרור ציפורים שאינן מקומיות, טריפה על ידי שועלים ונצים גדולים, וסילוק תת-היער של הרודודנדרון.

שם מדעי

Chrysolophus pictus | (Linnaeus, 1758)

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Phasianus pictus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Chrysolophus הוגדר ב־1834 על ידי Gray. Chrysolophus מהיוונית העתיקה khrusolophos 'בעל ציצית זהב', מ-khrusos 'זהב' ו-lophos 'ציצית'. pictus בלטינית 'צבוע', מ-pingere 'לצבוע'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־סין.